היום בשעה 10:00 בבוקר תישמע צפירה בת שתי דקות לזכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה. סיפור רכיבת הבוקר השכם בבוקר, עם אור שחר ראשון יצאתי לאימון בוקר, כאשר נחוש לסיים את המסלול לא יאוחר מעשר בבוקר. עם שעות הבוקר הרוח הקרה מתחילה לנשוב, היה חשוב לי לא לסטות, מהדרך, לדעת לא לטעות בכיוון, כי הדרך תיקח אותי מבלי לחשוש. צבעים באופק לאורך שביל השדות, אני ממשיך לדווש, שלם עם הגורל אני בוטח בו, והעולם זוהר איזה נוף. תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח, גם אם לפעמים קשה, לא מוותר עדיין. לקראת השעה 6:10 בבוקר, בקילומטר ה 11 ק"מ, חולף את מתחם פי גלילות, לכיוון הרצליה, דיוושתי בשוליים לכיוון הרצליה, כשהגעתי לתחנת הדלק חציתי מנתיב לנתיב השמאלי, פגע בי רכב בגלגל האחורי. נהג הרכב לא הספיק לבלום בזמן, שמעתי את רעש בלימה, פתאום מקה כבדה בחלק האחורי של האופניים, ועפתי קדימה, כאשר אני נופל על התחת, ומתגלש לי בערך חמישה מטרים מי הרכב הפוגע. התאוששתי קמתי על רגליי, מתבונן לרכב, חלון קדמי מנופץ. סביר להניח שעפתי על מכסה הרכב או השמשה הקדמית וכובע המגן על הראש פגע בשמשה ועפתי קדימה על בתחת . אמבולנס הוזעק, וניידת משטרה, נלקחתי לבית חולים מאיר בכפר סבא. הגעתי בהכרה מלאה, לאחר הבדיקות: נינוח ויציב, מדדים תקינים, ראש סימטרי ללא סימני חבלה, צוואר בהנעה, בדיקת דימות תקינה, בצילומי ללא ממצא גרמי חריף, ישנה הנמכה קלה של חוליה גבית אך לא נראה שמדובר במשהו טרי. הייתי שם במשך שש וחצי שעות ושוחררתי הביתה בדיקות. חזרתי הביתה, ללא אופניים, עצוב עם כאבים עזים בגב תחתון, סימנים של שטף דם מסביב לתחת. לא מאשים את הפחד, עורך חשבון נפש עם עצמי, ולקיחת אחריות, על זה שלא הייתי זהיר מספיק, ולמה לדווש על כביש ראשי ? - מודה לאלוהים שנתן לי חיים חדשים. • זמן רכיבה: (45 דקות) ארבעים וחמש דקות בלבד. • תוספת של עוד כמה ק"מ לרפרטואר: 00:12 קילומטר. • עלייה - טיפוס מצטבר: 105 מטר. • ירידה - טיפוס מצטבר: 95 מטר. "מאחלת לכולם, סוף שבוע מקסים". פיירו קישור מצורף לגלריה: