סיפור רכיבת הבוקר כולי תקווה שחטא היוהרה של האדם המודרני הגורם לו לחבל במערכת הטבע , במקום להשתלב בה, לא יגרום בסופו של דבר לתרחיש אפוקליפטי, וכי העולם יחזור להיות ירוק יותר. אנו נמצאים בזמנים טרופים. אין אלו רק החרדות "הרגילות" התוקפות אותנו בעת משבר, בעת מלחמה, מתח ביטחוני או ההתמודדות עם מחלות שהורגלנו אליהן כשיש לאדם חולה בתוך ביתו. מועקה שונה, עמומה ולוחצת על עומק הנשמה, באופן מתון אך מתמיד, מורגשת בימים אלו. התמזל מזלי שמשבר הקורונה הגיע לאחר שפרשתי מהעבודה וכיום אני פנסיונר חובב טבע מדווש ומבלה בטע כחמש שעות ביום בין ארבע לחמישה ימים בשבוע. אני לא מנסה לשלוט בו או לנצלו, אלא להתקיים לצידו כבעל חי אציל; ולעומתו האדם בן ימינו משתלט על הטבע, רודה בו והורס אותו. על המהימנות העובדתית של אידיליה זו קמו בינתיים עוררין רבים, אולם האמונה היסודית כי התערבות האדם בטבע היא אֵם כל חטאת נותרה בעינה. דרמה האמיתית של הסביבה היא סיפור שאיננו מסופר בדרך כלל. זהו סיפור השתלטותה של קבוצת בעלי הון על משאבי הציבור. זהו סיפור של פגיעה קשה ברוב הציבור, ובמיוחד באוכלוסיות מקופחות… כמעט מבלי ששמנו לב לכך, נוצרה בעולם תנועה סביבתית-חברתית חסרת תקדים בהיקפה: אל לוחמי הסביבה הוותיקים הצטרפו איגודים מקצועיים, ארגוני סטודנטים, תנועות נשים ונוער. לעתים, קוראים לתנועה הזו בשם "מתנגדי הגלובליזציה"… המאבק על הסביבה הוא, לפיכך, גם מאבק על החברה, מאבק על השוויון ומאבק על הדמוקרטיה. עם אור שחר ראשון יצאתי לחייק הטבע, לנשום את האוויר הצח, וזה הזמן שלי לקחת אוויר לעשות את מה שתמיד רציתי, וזו תקופה שבה אני צריך לנשום עמוק לא להספיק את מה שאני חובב בטבע, ושעדיין לא עשית. הימים עוברים לאט לאט, וגם השמש נראית כמו זורחת לאחרים, אבל אני הרי יודע שהזמן בסוף יסדר לי את החיים. אז כהרגלי יצאתי לקחת אוויר ולחייך לעולם, ושהשמש עוד מעט תשוב לזרוח, והחברים יהיו שם בשבילי לעודד, מרים ת'ראש ושואב שוב את הכח, להמשיך. עוד יום חלף והדממה בלילות רועשת באוזניי היא לא נותנת ליאת השקט לישון וברך חלוני מתבונן בשמיים, יש כוכב שצופה עלי, והוא מוביל אותי לאן שהחלום. חזרתי הביתה עם חיוך שמח בלב, נסיעה מאתגרת, נהנתי מהטבע, מהחוויה הייחודית של שעות הבוקר הקטנות לפני סערת ההמונים. • זמן רכיבה: (3:47)