סיפור רכיבת הבוקר הזמן הוא לפנות בוקר, יצאתי שוב לדווש בחיק הטבע, האור הוא אור לבן, מתוך החלום תוך הרצון, נולדה מדינה, אנשים באו אליה מכל קצוות תבל מזרח מערב צפון ודרום, החיים היו יפים, זמרים שרו שירים, נגרים בנגריות, בנאים בונים בתים. אבל לפנות ערב, התחלף האור לאדום, ולפנות ערב התנפץ שם החלום, הזמן הוא לפנות ערב, האור אדום כתום, בתוך מדינה גדולה חזקה, פרצה מגפת הקורונה, שוב הנחיות חדשות הערב מסגן השר, תסכימו איתי, זה ששיגעונה- ימי קורונה. בידוד אנשים, רבנו מבקש כבר שנים, התבודדות, זה רק אתה מול אלקים, מאיפה זה בא לנו פתאום. מישהו בשבת אמר "צריך וירוס חיובי, להדביק בחיידק-האמונה, אחד את השני ".אז ספר על הטוב ועל החסד על רגעים קטנים של שמחה , אולי תשאיר מצרכים מחוץ לדלת של הזקן בשכונה כי אין עוד פתרונה ימי קורונה. כשתוקפת הבהלה, חושב על אבינו אברהם בעקידה, איך הוא יצא לדרך מוותר על כל ההבטחה, ואיפה אני ואפיה הוא, המשכורת והפגישה שהתבטלה, ואיך סגרו את "השווקים, ואת התעשייה"! עוד נשוב לחבק, ולתת ידים, אצא עם נכדיי לשחק בשעת בין הערביים, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות הערים. כמו החמץ שבארון, נגרש הפחד מכל מקום, מהחדרן, מהמסרון מהעיתון, כי המצב עולה על כל דמיונה --- ימי קורונה. בסוף, העם שם הבין, איזו טעות הוא עשה, היה שם תוהו ובוהו, האור הפך שחור, העם איבד את אמונו בהנהגה, אכן הייתה מדינה גדולה חזקה, והיא כרגע במשבר, ועיבדה את תקוותה. היום הזה הוא התחלה, חזרתי הביתה, בדף חדש אני נוגע, ביום הזה אשא תפילה, יודע שיש מי ששומע, היום הזה הוא התחלה, חשב שאני יכול אחרת, והתשובה לשאלה, בתוכי היא מסתתרת. לא מפחד עכשיו, כי לא אבדה לי הדרך, אם לא היום אולי עוד שנה, עולם מוזר, כולו שלי, כשהתקווה בלב בוערת, יש בדידות יש כאב, והתקווה איתי נשארת, ומה יהיה מחר, אין איש יודע. ביום הזה הניצחון הוא בעצם זה שלא נשברתי עדיין, ולא התייאשתי. האמונה אותי שומרת, לא מתייאש עכשיו, גם אם תחלוף ותעבור עוד שנה. עולם מוזר, חזרתי הביתה, בדף חדש אני נוגע • זמן דיווש על אופניים כולל: (4:22) ארבע שעות, עשרים ושניים דקות בלבד. • הוספת מספר קמ"ש נוספים לרפרטואר: 60:20 ק"מ • טיפוס מצטבר: 265 מטר. בנימה אופטימית זו מאחל לכם המשך סוף שבוע טוב, שמרו על עצמכם, נתראה