החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התיצרות שאינה פוסקת, – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו.

לחצים ואתגרים הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, קצב החיים המהיר שאנו מנהלים יכול לגרום לנו להרגיש לחוצים, ועם הרגשת הלחץ התמידית מגיעות גם שלל בעיות: פגיעה ביכולות הקוגניטיביות שלנו, בטיב השינה ובתפקודה של המערכת החיסונית. אנשים לחוצים במיוחד סובלים גם מהזדקנות מואצת, נטייה להשמנה, כאבי ראש תכופים והם גם מדווחים על מערכות יחסים טובות פחות. מה אפשר לעשות כדי להתמודד במקצת עם חווית הסטרס? אם תשובתכם היא "לצאת אל הטבע", רשמו לעצמכם כוכב מוזהב.

"היא תביט אליי טובה וחכמה", כתב יענקל'ה רוטבליט וביצע אריק איינשטיין". כמו בבן השב הביתה מן הדרך - תחבק אותי אליה בנשימה חמה, אמא אדמה. היא תגיד אתה עייף מן המסע, אל תפחד אני חובשת את פצעיך. היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה, אמא אדמה". כשאני מרגישה שעניינים פעוטים בחיי יצאו מפרופורציה, כשהמחשבות סוערות בי או כשהרגשות שלי צריכים עיבוד אני יוצא החוצה.

כשאני עומדת בחיק הטבע דברים נעשים ברורים יותר. אני מבין עד כמה העניינים שלי רגילים ויומיומיים, עד כמה אני קטן מול מערכת של גרמי שמים, רוחות, ובעלי חיים שנמצאים כאן זמן רב ממני. הגלים המתנפצים על החוף, השחפים הקוראים מעליהם, אוושת הרוח, גובהם של ההרים או צבעם העז של העצים. כולם יחד ממלאים אותי השתאות. אני מרגיש כיצד האדמה, השמים והמים מחבקים אותי יחד, מזכירים לי שגם אני חלק מאותה מערכת גדולה, יפהפייה ותמידית של הטבע.

בני האדם הראשונים היו בוודאי נשבעים אמונים לגרינפיס עוד לפני שידעו מה הדבר אומר. הם חיו במערות, בקתות עץ או בתי לבנים נמוכי קומה ותמיד חזרו אל הטבע. שם הם מצאו את חומרי הגלם שאפשרו להם לחיות. ככל שהשנים על מחוגי ההיסטוריה נעו קדימה, הלכו והתרחקו בני האדם מן הטבע. הם בנו ערים גדולות, סללו כבישים, כרתו עצים והעבירו את רוב ימיהם במשרדים גבוהים והתניידו במכוניות פח ממקום למקום. כבר במאה ה-18 כתב הסופר והמשורר סמואל ג'ונסון כי כל התרחקות מהטבע מרחיקה את האדם גם מהאושר. מחקרים עדכניים יותר מגלים לנו שהוא עשוי להיות צודק והקשר לטבע עשוי להטיב עם האושר ושביעות הרצון שלנו.