גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית חודרת, אל עורקיי, אל נשמתי, בגוף כואב, בלב רעב, כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי, שינתה את פניה, לא אוותר לה, להזכיר לה, ואשיר כאן באוזניה, עד שתפקח את עיניה, כאן הוא ביתי.

דמוקרטיה היא שוויון, בין עני לבעל הון, אבל צריך עוד לברר, מדוע יש שווים יותר, דמו דמוקרטיה...אם יש לך תלונה קשה, אל תגלה זאת לאישה, אל תערער על זה החוק, באופן דמוקרטי שתוק!

הספרדים אצלנו רוב, אך מי יושב אצלנו טוב, האשכנזים וזה לא צחוק, בדמוקרטיה מה שטוב, קלל אותה יום יום ברחוב, היא לא תשמע ולא תאמר, גם אם תצעק פה עד מחר, זה שבשטח פה שולט, משטר וסדר בהחלט, לכל אדם שלא מבין, כאן מדברת הסכין

הדמוקרטיה היא קידמה, אשר דורכת במקומה, ותגלה אם רק תביט, הולכת היא אחורנית, בדמוקרטיה יש מזון, תמיד למי שיש ממון, באופן דמוקרטי רב, אפשר לגווע ברעב.

הדמוקרטיה זה משרד, ששם יושב פקיד נחמד, למי שבא תמיד יאמר, "אולי חבוב תבוא מחר", דמו דמוקרטיה...
עברנו את פרעה כל המלחמות, עם כמו חתול יש לו תשע נשמות, ארבעים שנה במדבר עד שהגענו, גם את הקדוש ברוך הוא כבר שיגענו.
נלחמים כדי להמשיך להילחם, כל המדינה שכונה, הבאנו שלום עליכם, אולי כדאי שנסתכל קצת על עצמנו איך יהיה שלום אם אין שקט בתוכנו, צועקים מקללים, שרירי משוררים, אחרי אליפות יש אלימות עוקרים את שני השערים, אנחנו עם הספר כך אומרים וגם חוזרים
אבל בינינו, אף אחד כאן לא מכין שיעורים, שמישהו רק יעז, חיים על סף הקריז.

שני מטר מדמשק משחקים אותה פאריז, יש מוזיקה אלקטרונית פילהרמונית מנגנים, סינית עם כינור, נותנת שוברט לפנים,
ככה זה כשכל מגזר נעול על קטע, במזרחית אל תביא את זובי מטה, מוצארט ובאך הגדולים בעולם, אבל דקלום הגדול, לוקח את כולם
לכל אחד יש צד שני, ישראלים גם אתה גם אני, כולנו מנסים לשרוד, ובמקום לתת יד משחקים, במשחקי כבוד, חילונים מול חרדים ערבים מול יהודים, אתיופים מול רוסים אשכנזים וספרדים התקווה היא רק המנון, על מי אתם עובדים, הבטחתם בלי מדים זהירות על הילדים, סטריאוטיפ של עבדים ראש קטן סוגרים את הדלת.

מזרחים מקופחים, כן כולנו קצת כאלה, איזה פלא, ברגע של טרור ופחד, נפגשים בכיכר פתאום כולם ביחד, השכן מלמטה חושב הוא אבו עלי, זו האישה שלי אני אעשה בה מה שבא לי, הפנס שבעין הוא מאיר על הסבל, היא בסך הכול נפלה כשהלכה לזרוק תזבל
סליחה שהעליתי נושא לדיון, במקום בית דין רבני עשתה מנוי למיון, עזוב אותי גם ככה אין לי מה לאכול.

סבתא ניצולת שואה לקחו לנו הכול, מובטל ביום של חול, קרבן של מונופול, יושב בחושך לשלם חשבון חשמל כבר לא יכול, אין לי כסף לתרופות אני טובע בסימפטום.

בזכותי עוד שר בממשלה קונה לעצמו קונדום, ובסוף היום אשתי עושה לי סרט, אז מה, עכשיו תרביץ למישהי אחרת? כן
לכל אחד יש...עזבו אתכם כבוד, יהללהו בואו נרקוד, נשים זקנים וטף, וואו, גם אתה, דוד, רגע מה, אין פה סלקטור עם אוזניה?
לא, מנצור מארגן מסיבה בחנייה, פתחתי בגאז'', הוצאתי את הסב, תיסלם עליכם כולם רוקדים עכשיו, אין מקום לעצב, זוזו עם הקצב
במקום לריב על כסף בוא נתגלגל על עשב’ עזוב אותך אחי זה עוד ויכוח מטופש, הכול טוב אח שלי? הכול דבש.

ההצבעה היא אחד מהרגעים המעטים שבהם האדם מקבל הזדמנות לעשות משהו עבור החברה שבה הוא חי, ובמחיר זניח.
"אם למישהו לא יהיה כלל אכפת, דבר לא ישתנה, אפילו לא קצת".

היום עשינו היסטוריה , הצבעתי בפעם השלישית השנה, לראשות המקומית תל אביב, ולכנסת פעמים - אכן צאו גם להצביע - חגיגה דמוקרטית .

מאחל לכולם יום של כיף והנאה, תלכו לממש את זכותכם הדמוקרטית
בהצלחה לכולם - פיירו