עם בוקר שחר ראשון, התעוררתי, עם הרגשה מוזרה, מין שמחת חיים, ויצאתי לדווש עם הרגשה של כוח, שמחה, והתרוממות הנפש, כאשר אני מתבונן מסביבי בחיק הטבע, ומודה לאלוהי על מה שנתן לי במתנה. המאמר הזה מוקדש לכל האנשים שמרגישים קצת מדוכדכים, ולא ממש מצליחים להתחבר לשמחה ולמנוחת הנפש: להיות מרוצה מהחיים, דורשת עבודה, היא דורשת יצירה של מהות פנימית חיובית, דבר שיכול להוות אימון גופני ומאמץ לנפש. למדתי שצריך להפסיק להשוות את החיים שלנו עם האחרים, ולא להתרכז בשמחה של כל השאר, ולהתמקד בכל הטוב שיש לי. למדתי להיות נחוש, ולחפש אחר השמחה הפנימית, להפסיק לבחון את החיים הרומנטיים והארנקים של אחרים ולהסתפק במה שיש לי. שמחה מתחילה בתחושת הכרת הטוב, הודיה, זה מכנה משותף של כל אדם חיובי ושמח. הערכה לא באה רק כשהכול מצליח, המשימה שלנו היא לאסוף את תחושת התודה הזאת, כתחושה מובילה ותמידית. איך עושים את זה? התאימו את נקודת המבט שלכם לראות טוב, ביהדות קוראים לזה 'עין טובה', במקום להתמקד במה שלא בסדר, אמנו את עיניכם לראות מה טוב, שימו לב כמה פעמים ביום יש לכם תגובה שלילית, ביקורת או תלונה, כשמישהו עושה משהו עבורכם, האם אתם מוצאים במה הוא טעה במקום להודות לו? עבדו על הרגעת הצד השלילי הזה ועל בניית החיובי, ותגלו שיותר נעים להיות בחברתכם, שאתם מכירים תודה יותר והופכים לאנשים שמחים יותר. התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 40:65 ק"מ - גובה מצטבר: 160מ' - זמן מוארך (3:31) שלוש שעות, ושלושים ואחד דקות. המשך שבוע טוב לכול החברים, נתראה שוב בשבילים. פיירו, מצ"ב לינק לגלריה: