לאורך נחל הירקון, והטיילת בתל אביב בראש מלא מחשבות, את כל הסמטוכה של אותו שבוע שחלף משאיר לאחרים...... פשוט כול כך כייף לי לדווש בשבת עם אור שחר ראשון, לפני שהניאון, וההמון ישטפו את הרחובות בקצב, ויפינו את אפרורית היום בכל הפינות, ולא ישאירו לו בפנים שום מקום. לאורך הטיילת בראש מלא שטויות, כמה יפהפיות יש תחת השמשיות, אור לי בעיניים משמש וממים, זה כל חיי, תבינו "סה, סה לה וי" (CA CES LA VIE) עם האופניים, בקיץ משתגע, בחורף משתעל וככה הזמן חולף, וכבר מתכנן את הטיול הבא לאורך השבילים שלי, ממש כמו חולם, הלך לי עוד יום שלם בין עוד טיול לכתיבה, ותיכף יגיע לילה. תל אביב לא נרדמת תל אביב, נלחמת, שוב באותו נתיב, ואין מי שיקשיב, והאורות סביב עוטפים ושוטפים את תל אביב מדי פעם מדווש לי גם בחשיכה, ואין לי מנוחה, ועל המדרכה דוהר לי, אך תל אביב נושמת ולא נרדמת . החיים הם כמו משחק בלי פשר, בלי קו כל איש בודד מהמר על חייו שולחים ידיים, מחפשים אהבה. ובדרך חזרה הביתה בין כל אופנועי השטח הרועמים לצד השדות שבפאתי הוד השרון, צצות לפתע מאחד השבילים שתי בחורות זקופות גו הרוכבות בשלווה על שני סוסים אציליים למראה, לרגליהן מגפי רכיבה ולראשן כובעי רכיבה קלאסיים, כמו סצנה מהסרט "שיער", רק עם פחות מוזיקה, הן חולפות לידנו ומנידות ראש לשלום. בקטנה, באלגנטיות מרומזת, אני שם לב שאחת מהן עוטה על כפות ידיה כפפות לבנות. הכול מסביב בוץ וטבע וטרקטורונים, והיא - עם הכפפות הצחורות שלה, מלכה אמתית. ובינינו - טיול שמתחיל ככה, חייב להיות מפתיע גם בהמשך, אין אופציה אחרת. לא משנה כמה שנים היית ילד - תמיד יהיה לי חסר ברזומה עוד טיפוס או שניים על גבעות אדירות ממדים, כאלו שאני מגיע למעלה ומרגיש כמו מלך העולם, אותה גבעה שפגשתי היום, תמשיל להפציר בי להעפיל אליה, ואם לא הייתי מטפס עליה, כאילו שאין לי שאיפות בחיים. עם אותם מחשבות, ולא מעט חששות, חזרתי לאחר רכיבה נפח מאתגרת מאתגרת, רגוע ומאושר, בתום רכיבת (3:39) שלוש שעות, שלושים ותשע דקות, עם עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר של 48:00 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 140 מטר גובה. שבת שלום לכולם, נתראה בשבילים. פיירו מצ"ב לינק לגלריה: