בעיניי לדווש בתל אביב משעמם, והבעיה הראשונה "השבילים תופסים שטח רחב מדי על המדרכה וגורמים למפגשים לא נעימים בין רוכבים להולכי רגל", "שבילי האופניים לא מתוכננים טוב וחלקם נגמרים בתוך תחנת אוטובוס או בתוך אזור ישיבה של בית קפה". : מתוך 120 הק"מ של שבילי האופניים שנסללו בעיר, כ־70 אחוז אינם תקניים ויעילים, הם נסללו ללא התחלה וסיום ויש להם נטייה להיקטע באמצע הדרך, כך שהרוכבים נאלצים לסטות לכביש או כפי שקורה לצערי במרבית המקרים – למדרכות. מצד שני מאז שאני מרבה לרכב בקרבת הבית בתל אביב, נכנסתי לכושר טוב יותר, פשוט מאוד הבנתי את שם המשחק, רוב הרכיבות בתל אביב, הן רכיבות נפח, עם לחות גבוהה, שמקשה באימונים. אכן שאני רוכב בירושלים, המוטיבציה גבוהה מאות, עם רכיבה אתגרית, הרבה עליות, ועקב מזג האוויר בהרי ירושלים קל לי יותר – כאשר קשה באימונים, קל בעליות. חזרתי בתום רכיבת נפח של שלוש שעות ושניים עשרי דקות, לאורך הירקון, והטייל של חופה הצפוני של תל אביב, עם עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר, 45:55 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 140 מטר גובה. המשך שבוע מהנה לכולם, נתראה שוב בשבילים. פייר מצ"ב לינק לגלריה: