זה כבר מסורת, שנה אחר שנה בעונה הזו אנו רוכבים ברמת הגולן במסלול עתיר בדובדבנים. הפעם לקחתי כמה מסלולים שרכבנו בעבר ושינתי לדרכים שחלקם מעולם לא רכבנו. למרות שהבטיחו גשם החלטנו לצאת לטיול. נפגשנו באלרום, מזג האוויר קודר מאוד, עננים שחורים שמסתרים את השמש, ו....קררר. מתארגנים מתלבשים בהתאם ל"חורף קר" באמצע יוני - מי היה מאמין. יצאנו לסיבוב המתוכנן, באותם מקומות שבהם היינו רגילים לראות דובדבנים - מצאנו עצים ללא פרי כבר נפלו פנינו, אכזבה שלא נראה השנה את הדובדבנים. ברם משתחלנו בטיפוס הארוך בדרך החדשה שלנו, לפתע מאות עצי דודבדנים עמוסים בפרי נתגלנו לענינו, הבדים קורסים מעומס הפרי הנוצץ בצבע אדום סגלגל. כמעט בכולם הדרוזים היו עסוקים בקטיף הפרי. לא אחת הוזמנו לטעום ורמת הסוכר שלנו הרקיע שחקים. באחת המטעים הוזמנו לא רק לקטוף כראות ענינו, אלא נשים דרוזיות פתחו שולחן והוזמנו להתכבד. טעמנו מחצילים, מהלבנה, מהפיתה הדרוזית החמה....כיד המלך. נפרדנו לשלום והמשכנו בטיול במגמת טיפוס ארוך למוצב של צה"ל. במוצב הפסקת קפה מרענן נפשות של אריה, ועוגות מעשי ידיה של השפית לבנה. ממשיכים לרכבים במגמת טיפוס כאשר בכניסה האחרוית לאלרום עצי תאנים בגודל של תפוזים. טעימה קטנה ואנו כבר ברכבים מתארגנים לחזרה הביתה. מוטי מציע בואו לאכול סביח בראש פינה....מקום חדש...טוב מי יסרב, ירדנו לראש פינה לטעום מהסביח המהולל - תודה למוטי. משם התפזרנו איש איש לביתו. טיול קצר אבל עתיר עליות, 22 ק"מ בלבד אבל 480 מטר טיפוס מצטבר. תודה לכל אלה שהגיע יום מענג ומפנק.