החום הרגיל של הגוף נע בין 36 ל 37.5 מעלות צלזיוס
החום שנוצר בגוף מתפזר בסביבה (כמו שמזון חם שהוצא מהתנור מתקרר). אלא שהמנגנונים האלה יעילים כל עוד טמפרטורת העור גבוהה מטמפרטורת הסביבה, כלומר כל עוד האוויר הסובב את הגוף קר ממנו.

קו ההגנה הראשון שמפעיל גופינו כדי להוריד את טמפרטורת הגוף הוא הבאת דם רב ככל האפשר אל השטח החיצון שלו, אל העור. כלי הדם הנמצאים מתחת לעור מתרחבים, וכך דם רב מתקרר ביעילות. העור יראה אדמדם, מנגנון נוסף הוא באמצעות "קירור מים" – הרי הוא מנגנון ההזעה.
להזכירכם, גם בתהליך האידוי צריך להשקיע אנרגיה, ולפיכך המים ההופכים לאדים מוציאים את האנרגיה החוצה, והטמפרטורה של המשטח (עור האדם במקרה זה) יורדת.
בלוטות הזיעה נמצאות בשכבת העור הפנימית שלנו. הזיעה מופרשת דרך צינור דקיק אל שכבת העור החיצונה, הגלויה, כל אימת שחום הגוף עולה מעל התחום המותר.
הזיעה מתאדה ומקררת את הגוף, זאת בתנאי שלא נפריע לאידוי.
אם נלבש בגד אטום, הזיעה לא תתאדה וחום הגוף יעלה, ואילו אם נלבש חולצת כותנה דקה ואוורירית, היא תגן עלינו מפני החימום של קרינת השמש הישירה – ומנגנון האידוי לא ייחסם.
אידוי של כ 100 מ"ל של זיעה מביא לידי ירידה של מעלת צלזיוס אחת בחום הגוף.
ההזעה היא תהליך יעיל ביותר, אבל מוגבל במקצת. למרות האמרה "הזיעה נשפכה כמים", אין להשוות כלל זיעה למים. הגוף מסוגל ליצר כליטר זיעה לשעה, ולהתמיד בכך לא יותר מכמה שעות. יתר על כן, בסביבה לחה מאוד (כמו בקרבת חוף הים בתל אביב, למשל) אין האידוי יעיל, וההזעה גורמת אי נוחות.

פגיעות האופייניות למאמץ גופני באקלים חם
רוכב אופניים התמוטט במהלך טיול אופניים ביום חם, הוא מחוסר הכרה, נשימתו כבדה, פניו סמוקות, וחבריו מספרים בהתרגשות שבדקות שקדמו להתמוטטותו היה מבולבל מאוד והתלונן על כאב ראש וסחרחורת, זהו תיאור מובהק של נפגע הסובל ממכת חום.

מכת חום נחשבת לפגיעה קשה ומסוכנת, העלולה להסתיים במוות בהעדר טיפול מתאים ומידי, עם זאת, אפשר למנוע אותה.
לפיכך חשוב מאוד להכיר את המנגנון המביא לידי התפתחות של מכת חום ואת דרכי המניעה של פגיעה זו, במקרים רבים קודם למכת החום תהליך של התייבשות, זוהי פגיעה הנגרמת עקב איבוד כמות נוזלים רבה, בעיקר בהזעה שאינה מפוצה בכמויות שתייה נאותות, והיא עלולה לזרז את התפתחותה של מכת החום.
יש להבהיר טעות שכיחה בקשר למושגים התייבשות ומכת חום : בתנאי חום ומאמץ קשה עלול הנפגע ללקות במהירות במכת חום, גם אם הוא שותה בלי הרף ואינו סובל כלל מהתייבשות.

תנאי האקלים ואידוי הזיעה
אידוי הזיעה תלוי בשני גורמים סביבתיים עיקריים, בלחות האוויר וברוח, ככל שהאוויר לח יותר, קצב ההתאדות איטי יותר, ובסביבה לחה מאוד הזיעה ניגרת על פני העור במקום להתאדות, ואינה מועילה כלל להורדת הטמפרטורה. הרוח, לעומת זאת, מזרזת את קצב אידוי הזיעה ומשפרת את יכולת הסביבה לקלוט את חום הגוף.

חשוב לזכור כי גם סוג הבגדים שלובשים משפיע על קצב אידוי הזיעה מהגוף, בגדים כבדים או אטומים עלולים להפריע לתהליך, עומס החום אינו אלא ההשפעה הפיסיולוגית של האקלים על האדם. מידת עומס החום נמצאת ביחס ישר לטמפרטורה וללחות, וכן מובאת בחשבון גם מהירות הרוח. כשמתכננים לצאת ולרכב חובה להתחשב בתחזית מזג האוויר – ובה גם עומס החום הצפוי באזורי הארץ למיניהם. בעומס חום כבד אין לתכנן פעילות גופנית מאומצת, שכן התנאים הסביבתיים הצפויים מעודדים התפתחות של מכת חום.

(שימו לב – רכיבת כביש בדרך כלל מהירה יותר מרכיבה בשטח ולכן הרוח מאדה ביתר יעילות את הזיעה) אקלום הוא תהליך הסתגלות הפיסיולוגית של מערכות הגוף לתנאי האקלים של הסביבה שהאדם חי ועובד בה. אנשים שאינם מורגלים בתנאי אקלים חם זקוקים לכמה ימים עד כמה שבועות כדי להסתגל אליהם. בחלוף תקופת ההסתגלות עולה יכולתם לתפקד בתנאי חום ואף לעשות פעילות מאומצת.
במהלך התקופה הזאת משתפר תפקודו של מנגנון ההזעה שלהם, מערכת ייצור החום העצמי מחילוף החומרים בגוף מצמצמת את פעילותה ונפח הדם עולה (כך זורם דם רב יותר לכלי הדם ההיקפיים בעור, וקצב פליטת החום אל הסביבה עולה). שימו לב רוכבים , לאלה שרגילים לעבוד 'בדופק ובסל"ד גבוה' – מה הכוונה ? ככל שרוכב 'עובד' ברכיבה על סיבובי רגליים מהירים יותר ופחות על כוח רגליים הוא מעלה דופק (ובמקביל מאמץ פחות את שרירי הרגליים ומונע יצירת עודף חומצת חלב בשרירים וכו'). וכאן ניתן אולי (אני כותב זאת בזהירות כהשערה) להסביר את התייבשותו של ארמסטרונג מול פריחתו של אולריך בחום הכבד, במקצה 'נגד השעון' הראשון שבטור דה פראנס 2003.

אולריך נוהג לעבוד כמו מכבש בטון – סיבובי רגליים איטיים וחזקים, בדופק (יחסית) נמוך. ארמסטרונג לעומתו עובד כמו מכונת תפירה – סיבובי רגליים מהירים מאוד ולכן דופק גבוה יותר ואיבוד נוזלים גבוה גם כן... (ארמסטרונג מסתמך יותר על כושר הלב- ריאות, אולריך יותר על כוח הרגליים + ריאות של ליוויתן). (זה לא אומר כלום לגבי צורת הרכיבה שלכם, אתם צריכים לרכב כמו שאתם רגילים לרכב ולשתות הרבה מים ולהישמר מפני החום הכבד). זו גם הסיבה שנוהגים לומר : "זה לא בריא לטייל/להתאמן בחום הזה!" הסיבה לא רק החשד לפגיעת חום והתייבשות, אלא יכולת הגוף להתאמן כשורה. בימים חמים במיוחד - ככל שחום הסביבה גבוה יותר הדופק גבוה יותר, באימון הפוגות למשל, קשה להתאושש ולהגיע לדופק מנוחה (50-60% מהדופק המקסימאלי). מעבר לכך, במידה והדופק גבוה עקב החום, הגוף 'מצליח' להתאמן 'רק' על לב-ריאות (+הסתגלות מסוימת לאימון בחום שאני בספק לגבי הבריאות שבו) ופחות על כוח שרירי הרגליים.