מגדלים – יישוב קהילתי השייכת למועצה אזורית שומרון. שמו של היישוב סמלי ומסמל את גובהו של היישוב. בשנת 1983, בימי ממשלת שמיר, התכנסה קבוצה של עובדי "אגד", שביקשו להקים יישוב ליד ברקן, במקום בו ממוקם כיום אזור התעשיה ברקן. בתחילה, הקבוצה פנתה לתנועת חירות-בית"ר וכשלא נענתה, פנתה ל"אמנה". לאחר סיורים בשומרון שאורגנו לקבוצה ע"י אמנה, הגיעו להיאחזות נח"ל מגדלים שהוקמה בקית 1983 במסגרת תוכניתו של שר הביטחון דאז, אריאל שרון, להעלות 22 היאחזויות נח"ל. הגרעין אמנם התפרק, אך ליאורה יגודה, אשתו של אחד מעובדי "אגד", הצליחה לגבש גרעין חדש, תנועת "אמנה" פרסמה מודעות הקוראות להצטרף לגרעין. חברי הגרעין מצדם שמרו על קשר וקיימו פגשיות תכופות באולם מכבי האש בבני ברק. בדצמבר 1985 קיבלה ליאורה שיחת טלפון מ"אמנה": "תארגני מהר את הגרעין", אמרו לה, "אתם עולים תוך שבוע". אמנם מעט לחוץ, אך למרות הכל, התארגן הגרעין ובחנוכה תשמ"ו, נכנסו 5 משפחות ראשונות לאשקוביות במגדלים. בתחילה, לא היו שבילים, לא היו מים ולא חשמל. במצב הזה, בקור העז, בבוץ, במצב שהגנרטור מושבת במשך שעות כל יום כדי לחסוך בחשמל, נאחזו המשפחות הראשונות בישוב החדש.

אבימלך בן גדעון - על פי ספר שופטים אבימלך היה מנהיג ישראלי-כנעני. אבימלך על למלוכה בשכם והסביבה בתמיכתם של בעלי שכם שהיו המשפחות הכנעניות החזקות בעיר. אבימלך היה אחד משבעים ואחד בניו של השופט גדעון בן יואש, אימו הייתה פילגשו של גדעון ממוצא כנעני מהעיר שכם. אבימלך היה ערמומי ופעל בטכסיסים, במרמה אלימות ושקרים על מנת להגיש את המלוכה. לאחר ששכנע את בעלי שכם שיסכמו להמליכו ביסס אבימלך את שלטנו וטבח באחיו בני גדעון ליד אבן עפרה. אח אחד יותם ניצל מהטבח. אותו יותם עלה על הר גריזים ונשא שם את משל יותר שמטרתו הייתה להרתיע את בעלי שכם מפני מלוכתו של אבילמלך. תקופת שלטונו של אבימלך לא הייתה יציבה ככתוב:"וישלח אלוהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם...". לא מעט מרידות בתוך שכם כנגד אבימלך ושלטונו, את המרד נגד געל הצליח למגר, ברם בתבץ [יש המזהים אותה עם טובאס של היום] נהרג. כאשר קרב אבימלך למגד לשרפו, השליכה עליו אישה פלח רכב וניצתה את גולגלתו. נערו קטל אותו בחרב על פי פקודו של אבימלך כנאמר:"שלף חרבך ומותתני, פן-יאמרו לי אשה הרגתהו..." ייחודו של אבימלך שהוא לא נבחר ולא נשלח על ידי ה' בניגוד למינויו של גדעון ושל שאר השופטים. אין בהמלכתו שליחות מטעם ה' אלא היא תוצאה של יצרים אנושיים הבאה לספק רצונות אישיים ולא את טובת העם.

ארומה [חורבת אל-עורמה] – המסגרת הגיאוגראפית בה מתרחשים האירועים בסיפור זה היא מרכז השומרון – השטח שבין עופרה (חרבת עופר) במערב, ארומה (תל עורמה) בדרום-מזרח ותבץ (חרבת עינון הסמוכה לטובאס) בצפון. שכם כמובן, נמצאת במרכז העניינים. בסיפור נזכרים שמות מקומות רבים באזור, ביניהם: הר גריזים – לשם עלה יותם הקטן לשאת את המשל. הר צלמון (הר כביר / הרכס של אבן נצר) – לשם עלו אבימלך ואנשיו לקחת עצים בכדי לשרוף את מגדל שכם (זיכרון למקום לקיחת העצים קשור אולי במיקומו ובשמו של הכפר השוכן למרגלות הר כביר – 'דיר אל חטב' שפירושו מנזר העצים). טבור הארץ (ראס טבור - נ.ג 563) - משם ירד אחד מכוחות המארב של אבימלך על מנת לתפוס את געל בן עבד בשכם ועוד. אזור זה סביב שכם מתייחד ומצטיין בשני מאפיינים גיאוגראפיים עיקריים: אי הסדר המצוי בו מבחינה טופוגרפית והפרשי גבהים – עמקים, הרים, בקעות ורכסים שכיוונם לא קבוע (מבנה מורכב זה נוצר ונקבע כמובן על ידי המבנה הגיאולוגי) וחקלאות מפותחת (בעיקר בבקעות ובעמקים). מאפיינים אלו משתקפים היטב בסיפור המקראי: ריבוי מארבים, דרכים, הרים, צל הרים ושודדים – כמו המארבים ששמו בעלי שכם לאבימלך: "...וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך..."[שופטים ט כ"ה], "...צל הרים אתה רואה כאנשים..."[שופטים ט ל"ו]. תיאורים אלה משקפים תיאור של רכסים גבוהים, דרכים שעוברות בעמקים, מקומות מחבוא בצידי הדרך, שדות ומישורים. בנוסף, הדוגמאות במשל יותם, אזכורם של שדות, בצירת הכרמים: "ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם" וכד' – מעידים על החקלאות המפותחת שהייתה ועודנה קיימת באזור. ארומה, עיר מבצר מקראית הקשורה באחד הסיפורים המרתקים בתנ"ך – סיפורו של אבימלך בן גדעון [שופטים ט']. מה לאבימלך ולארומה? ובכן, התגשמות דבריו של יותם, אחיו הקטן, במסגרת משלו המפורסם אותו נשא מראש הר גריזים אל אבימלך ובעלי שכם שעמדו למרגלותיו בשכם. "וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ" (שופטים ט, יט-כ). שלוש שנים בלבד לאחר שהומלך בשכם פרץ סכסוך בין אבימלך ובין בעלי שכם, שאילץ את אבימלך לעזוב את שכם ולהתיישב בעיר מבצר סמוכה"וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:...וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת-גַּעַל וְאֶת-אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם: [שופטים ט']. היכן נמצאת העיר הזאת? ובכן, בראש אלת הפסגות הנישאות ביותר בלב השומרון, כ-8 ק"מ מדרום-מזרח לשכם, שוכן "קן נשרים" אתר מבוצר המכונה – "חורבת עורמה", המשמר את שמת של ארומה - עירו של אבימלך. במקום נמצאו שברי כלי חרס רבים, מספר בורות פעמון ששימשו כיקבים תת קרקעיים מסוג "יקבי גבעון", אותם מקובל לתארך לתקופת המלוכה [הברזל ב']. אולם שרידי העיר המקראית כמעט ושאינם נראים כיום על פני השטח. הסיבה לכך קשורה בהקמתו של מבצר אדיר ממדים במהלך ימי הבית השני. בשטח ניתן להבחין בחומות המבצר בעיקר בחלקו הדרומי-הסמוך לאוכף, נקודת התורפה של המבצר. הממצא המרשים ביותר מתקופה זו, הינה מערכת אספקת המים למבצר, הכוללת בין השאר עשרה בורות מים אדירי ממדים. גודלם הממוצע של הבורות כ-20 מטר אורך-10 מטר רוחב-10 מטר גובה. בורות אלה יכולים לאגור
כ- 15000 מ"ק מים. בין הבורות קישרה אמת מים שהכניסה את מי הגשמים לתוך הבורות. נשאלת השאלה מי בנה את המבצר האדיר הזה? ובכן, עקב הדמיון הרב בין בורות המים לבורות המצויים במבצרי החשמונאים במדבר שומרון ובמדבר יהודה, על סמך תיארוכה של שכבת הטיח הקדומה למאה הראשונה לפסה"נ, ועל פי גילויים של שבעה מטבעות מימי שלטונו של אלכסנדר ינאי [בנו של יוחנן הורקנוס], נראה כי היה זה אלכסנדר ינאי שהקים את המבצר הענק הזה, בנוסף למבצר אלכסנדר יון [סרטבה] אשר שוכן כ-15 ק"מ מדרום-מזרח לארומה. בצורה זו חיזק ינאי את קו הגבול הצפוני של ממלכת יהודה החשמונאית שהגיעה בימיו לשיא התפשטותה. כאמור לעייל, בארומה היו מספר בורות מים מרשימים, בורות המים נתקלו במקרה בעת פריצת דרך על צלע ההר. אחד הבורות הגדולים אורכו כ-25 מטרים, גובהו כ-10 מטרים ורוחבו כ-12 מטרים והוא יכול להכיל כ-3,000 מ"ק. לשם השוואה במבצר אלכסנדריון (סרטבה) ניתן היה לאגור ב-14 בורות כ-5,000 מ"ק. הבור מטויח בטיח מקורי מימי הבית השני ועל-גביו נותרו קווים אופקיים, חלקם גבוהים מאוד, המלמדים על מפלסי אגירת מים. בור זה הינו הבור הדרומי מבין בורות המבצר ובנוסף לו קיימים 9 בורות שבסה"כ מאפשרים אגירה של כ-15,000 מ"ק. המאמץ הכרוך בהתקנת הבורות נבע ככל הנראה מהצורך להבטיח אספקת כמות נאותה של מים בכל עונות השנה לשוכני המבצר, שמקומו על גבול המדבר. שרידים שנתגלו בארומה מעידים כי המקום היה מיושב כפר בתקופה הכנענית ועד לתקופה הרומית. ביטוי מוחשי לעיר מבוצרת כדוגמת "ארומה" בארץ ישראל בתקופה זו נמסר לנו מפי המרגלים: "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם" (דברים א, כח). על גבי העיר המקראית נבנה בימי בית שני מבצר חשמונאי-הרודיאני אדיר מימדים ולא מוכר. על אף גודלו (15 דונם) ושרידיו המרשימים המבצר אינו נזכר במקורות ההיסטוריים, כפי הנראה כיוון שלא היה במקום ארמון מלכותי אלא עיקר תפקידו היה צבאי – הגנת גבולה הצפוני של ארץ יהודה. מצפון לגבול זה התגוררה אוכלוסיה שומרונית ובתקופה זו הייתה עוינות רבה בין יהודים לשומרונים. נראה כי לאחר שנכבש השומרון בידי אביו יוחנן הורקנוס, הקים בנו, אלכסנדר ינאי את המבצר כמו גם את מבצר אלכסנדריון (סרטבה), במטרה לייצב את גבולה הצפוני של יהודה.

עוורתא - במסורת השומרונית הכפר מכונה עבורתא, מעריכים כי בעבר שכנה כאן גבעת פנחס המקראית. על פי המסורת היהודית והמסורת השומרונית, נמצאים בכפר נמצאים בכפר זה הקברים של אלעזר ואיתמר בני אהרון הכהן, פינחס, בנו אבישוע ושבעים זקנים ככתוב:"...וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם..."[יהודש כ"ד ל"ג]. בתקופת המשנה הכפר נקרא "עןןרןתא" והיה ידוע ככפר שמגדלים בו שזיפים שהיו מפורסמים בכל הארץ. במאה ה-17 נפטר בעוורתא הכהן הגדול השומרוני האחרון שיוחסו לבניו של פנחס. עד המאה ה-19 רוב תושבי הכפר היו שומרונים, הטורקים אילצו את השומרונים להתאסלם, ואלה שסירבו ברחו לשכם והצטרפו לקהילה השומרונית שהייתה במקום. בתחום הכפר יש ריכוז גדול של קברים קדומים. בשנת 2011 יצאו מכפר זה המחבלים שעשו את הטבח באיתמר ורצחו את משפחת פוגל.

איתמר - יישוב חקלאי דתי הממוקם דרומית-מזרחית לשכם. שם היישוב קרוי על שם הדמות המקראית איתמר בן אהרון הכהן שלפי המסורת קבור בעוורתא הסמוכה ליישוב. היישוב הוקם בשנת 1984 על ידי מספר משפחות מירושלים מיוצאי מכון מאיר, ועל ידי ארגון אמנה. היישוב שוכן סמוך לאתר היסטורי תל ארומה. בתחילה שמו של היישוב היה "תל חיים" על שם חיים לנדאו, שר התחבורה לשעבר שהיה ממפקדי האצ"ל, לאחר מכן הוחלף שלמו ל"אגוז" בהשראת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" [פרך מזוהה עם בית פוריק הסמוך]. במהלך האינתיפאדה השנייה סבל היישוב רבות מפיגועי טרור שבוצעו על ידי חדירות ליישוב וירי בדרכים סביבתו, באירועים אלה נהרגו 16 מתושבי היישוב ועוד 3 מתלמידי הישיבה התיכונית. ביישוב אירעו לפחות 4 ניסיונות חדירה" מאי 2002 נרצחו 3 מתלמידי הישיבה התיכונית חיצים, כעבור חודש נרצחו ארבעת בני משפחת שבו ותושב נוסף, \כעבור עוד חודש חדר מחבל ליישוב ופצע בני זוג בשנתם. בני הזוג הצליחו להתגבר על המחבל והרגוהו. במרץ 2011 נרצחו 5 בני משפחת פוגל.

תודה רבה על השיתוף והחשיפה לנופים מקסימים ולא מוכרים. עולה השאלה והדאגה לביטחונכם האישי. חג שמח

תענוג צרוף לראות ולקרוא את הנקודות הראויות לציון ישר כח איתן.