נקודות לציון
ענב - שם היישוב נגזר משמה של העיירה הסמוכה ענבתא. ענב מזכיר גם את ענבי הגפן אשר בעבר היו נפוצים בשומרון. היישוב הוקם בשנת 1981, על מנת ליצור רצף התיישבתי על ציר נתניה-שכם, אזור שדליל באוכלוסייה יהודית. ממזרח ליישוב נמצא הכפר בית-ליד, שיש המזהים אותו עם "לוד" הנזכרת בפרשת שריפת התורה ע"י אפוטסטרומוס בי"ז בתמוז ("והיכן שריפה? רב אחא אמר: במעברתא דלוד, ורבנן אמרי - במעברתא דטורלוזא"). מדרום ליישוב נמצא הכפר הערבי ספרין, המזוהה עם ספר, ומערבה לו הכפר שופה המזוהה עם שפתן - עיר ישראלית מתקופת המלוכה, שניהם נזכרים בחרסי שומרון, שנמצאו מארמון אחאב מלך ישראל.
אל חרבה - חורבה יפה ומלאת שרידים שנחפרה ונסקרה, בחורבה שלושה תקופות ישוב. בראשונה היה כאן בית חווה רומי שהתפתח לישוב קטן, בהמשך שכן כאן ישוב שומרוני גדול מהתקופה הביזנטית (לפני כ-1550שנה), ישוב גדול ובו בית כנסת שומרוני חפור היטב, ממנו השתמרו קירות בית הכנסת בעיקר הצפוני ותוואי בית הכנסת. ריצפת הפסיפס היפה שנמצאה בו הועברה למוזיאון השומרוני הטוב. בית הכנסת פנה בחזיתו להר גריזים, כמו כן נמצאו במקום מתקופה זו כ-6 מקוואות טהרה ואליהם יורדות מדרגות. בהמשך דעך הישוב וירד מגדולתו וחרב, ככל הנראה בשלהי תקופת המרידות השומרוניות. בחורבה נמצא גם מתקני חקלאות עתיקה כמו גם בתי בד ובורות מים. מדרום מערב לבית הכנסת יש מואוזוליאום רומי (בן כ2000שנה) שהשתמרו ממנו המסד והדלתות המסותתות. ואילו האבנים של המואוזוליאום פורקו באופן מסודר על ידי השומרונים שהתגוררו בשלב ההתיישבות השני של החורבה.
תחנת הרכבת מסעודיה [סבסטיה] – תחנת הרכבת ליד סבסטיה הוקמה בשנת 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה לצד מסילת השומרון שהיא מסעף מרכבת העמק, שהיא בתורה מסעף של מסילת הרכבת החיג'אזית שתוכננה להגיע עד לירושלים, אך הגיעה בסופו של דבר רק עד שכם. במלחמה הוחלט כי התחנה תחובר לתחנת טול כרם, תחנת המוצא של המסילה המזרחית שנסללה דרומה עד קוסיימה בואך קו החזית עם הבריטים בחצי האי סיני. התחנה נקראת בטעות תחנת הרכבת בסבסטיה, אולם במפות מאותה התקופה ניתן לראות כי הייתה תחנה אחרת בשם סבסטיה, סמוך לכניסה המזרחית ליישוב שבי שומרון של ימינו. בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים, הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע לדרום ארץ ישראל. היינריך מייסנר, מהנדס גרמני שעבד עם השלטון הטורקי, שינה את תכנון התוכנית המקורית של המסילה. במקום להמשיך את המסילה החדשה מעפולה דרך שכם עד לירושלים, הוא החליט להמשיך אותו מדרום תחנת הרכבת בסבסטיה לכיוון דרום, עד באר שבע. כך המסילה החדשה הובילה דרך הבקעה של נחל שכם לטול כרם. שרידים של הסוללה, עמודי קו הטלגרף שליוו אותה וכן מעברים על פני הנחל של מסלול הרכבת, נראו בבירור בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים. מטול כרם נמשכה המסילה לואדי צארר, אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת הדרכים "צומת פלוגות" בין אשקלון לבין קרית גת, משמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לתחנת הרכבת של באר-שבע. התחנה הפכה למרכז הלוגיסטי החשוב של הצבא העות'מאני, לקראת כיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבתם החשובה באותם הימים - הודו. תחנת הרכבת מסעודיה ליד סבסטיה הייתה המקום הראשון בשומרון לאחר מלחמת ששת הימים, שבו נעשה ניסיון בשנת 1975 לחדש את מפעל ההתיישבות היהודי. בסופו של דבר התקבלה החלטה ממשלתית לאפשר לגרעין מתיישבים להתיישב בשומרון. לאחר מלחמת יום הכיפורים יזמה תנועת גוש אמונים הקמת גרעין התיישבות בשם "אלון מורה" אשר יתיישב קרוב לעיר שכם. משפחות חברי הגרעין, בתוספת תומכים רבים, ניסו לעלות לקרקע שמונה פעמים. העליות בוצעו לרוב בצעדות רגליות מנתניה דרך ההרים אל המבנים של תחנת הרכבת מסעודיה בסמוך לסבסטיה. התחנה נבחרה בין השאר מהסיבות הבאות: הקרבה לשומרון - בירת ממלכת ישראל, היות התחנה רכוש ממשלתי. העלייה האחרונה לסבסטיה, בחנוכה תשל"ו (1975), הביאה לתוצאות: נחתם הסכם בין המתנחלים לשר הביטחון שמעון פרס, המאשר להם להתיישב במחנה הצבאי סמוך לכפר הערבי קדום. לימים הוקמה במקום ההתנחלות קדומים.
[הערה שלי: לפני כשנתיים/שלוש הגעתי לתחנת הרכבת סבסטיה, לאחר שרכבתי עם כמה מחברי בשומרון ועשינו: "עליה מחודשת" לחומש. חומש היה יישוב שתושביו גורשו והבתים נהרסו. מאז הריסת היישוב, צה"ל סגר את האזור וחל איסור להגיע לחומש. אחד מהרוכבים היה בתחנת סבסטיה כאשר גוש אמונים הוקם. האיש סיפר לנו איך צה"ל התנקל קשות לאותם מתנחלים ששהו ביום חורפי וסוער בתחנה. הם סירבו להתפנות ונשארו לשהות בתוך תחנת הרכבת. צה"ל לא יכול היה לפנותם ועל כן הוחלט להרוס את הגג של תחנת הרכבת. הגג אכן נהרס, והשאיר את המתנחלים על נשותיהם וילדיהם הקטנים בתחנה, ללא קורת גג בגשם זלעפות. למרות כל זאת התושבים סירבו להתפנות והממשלה נכנעה ללחץ. בעקבות הצלחה זו, הפכה "העלייה לסבסטיה" לאירוע מכונן בתולדות ההתיישבות היהודית ביש"ע. מבנה התחנה כיום נטוש ומתפורר, ליד המבנה המרכזי ישנם שרידים של מבני שירות נוספים. ליד התחנה נבנו מסעדה וקנטרי קלאב על ידי כפריים מהסביבה [בעל המקום איש חביב ומסביר פנים. המקום שלעצמו מקום מקסים, התרחצנו שם בבריכה ואכלנו במסעדה כאשר ירדנו מחומש].
חרסי שומרון - חרסי שומרון הם שתי קבוצות של אוסטרקונים הכתובות כתב עברי עתיק שנמצאו בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, ומעריכים כי שימשו כתעודות משלוח לתוצרת. התאריך המקובל לתעודות הוא ימי ממלכת ישראל, אך יש הסבורים כי הם מן התקופה הפרסית, כאשר שומרון שימשה בירת פחווה (מחוז). קבוצה ראשונה מונה 102 אוסטרקונים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בשומרון בשנת 1910 על ידי אוניברסיטת הרווארד. החרסים נמצאו בשכבת הרס של בית המחסנים. מתוך 102 אוסטרקונים של הקבוצה הראשונה רק כ-76 ניתנים לקריאה חלקית, ו-63 מהם מכילים טקסט בעל משמעות. התיארוך המקובל של החרסים הוא בין 850 ועד 750 לפני הספירה, הזמן בו נחרב בית המחסנים שבו נמצאו החרסים. גם התיארוך על פי סגנון הכתב הוא לאמצע המאה השמינית לפני הספירה. רוב החרסים שימשו תעודות משלוח של שמן ויין מנחלת שבט מנשה לעיר שומרון. נוסח התעודות כמעט קבוע והוא מכיל את שנת המשלוח, התוצרת, כמות התוצרת, שם מקום ושם אדם. החוקר אריה בורנשטיין סידר את החרסים על פי השנה בה נשלחו, מוצא המשלוח, שם המקבל וסוג המשלוח. מסקנותיו הן שבכל שנה היה צריך יישוב מסוים לספק תוצרת לשר הממונה על המחוזות בשומרון. בכל שנה כל יישוב מספק תוצרת רק לפקיד אחד. לדוגמה - בשנה התשיעית אלו היו המשלוחים: גת פארן לשמריו, קצה לגדיו, גבע ויצת לאדניעם, ושפתן לבעל-זמר. מסקנה נוספת היא שהיו כרמים שהיו מחוץ לחשבון המחוזות, אולי כרמים סמוכים לארמון המלך. ברנשטיין מציין גם כי כמות היין היא פי שלוש מכמות השמן. החרסים מלמדים גם על שמות נפוצים בממלכת ישראל, שכמו בממלכת יהודה כללו שמות תאופוריים לרוב, אולם בעוד ביהודה הסיומת הנפוצה היא "יהו", בחרסי שומרון נפוצים הסימות "בעל" ו"יו". הקבוצה השנייה מונה שבעה אוסטרקונים נמצאה בחפירות שנערכו במקום בשנים 1931 - 1935 על ידי משלחת חפירות מאוחדת, המורכבת מאוניברסיטת הרווארד, הקרן האנגלית לחפירות בארץ ישראל, האקדמיה הבריטית, בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, והאוניברסיטה העברית. ניהל את החפירות ג'ון וינטר קרופוט. בקבוצה השנייה של החרסים בולט אוסטרקון השעורים, וגם הוא מתוארך למאה השמינית לפני הספירה. לדעת ידין חרסי שומרון הם מן השנה התשיעית והעשירית למנחם בן גדי (738 לפני הספירה) אשר גבה מס מגיבורי החיל, על מנת לממן את נטל תשלום המס שהוטל עליו על-ידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור.
שומרון העתיקה - בירת ממלכת ישראל, נבנתה על ידי המלך עמרי בשנת 880 לפסה"נ. על פי ספר מלכים א' פרק ט"ז פסוק כ"ד, קנה עמרי את המקום מידי שמר: "וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן, מֵאֶת שֶׁמֶר--בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף; וַיִּבֶן, אֶת-הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר... שֹׁמְרוֹן". קרוב לוודאי כי היה במקום יישוב שקדם לייסוד העיר שומרון. שומרון הייתה מרכז מינהלי-שלטוני של ממלכת ישראל בשל מקומה האסטרטגי-גיאוגרפי, כשהיא ממוקמת על צומת דרכים: מאזור חוף הים, מקום ישיבתם של הפניקים, דרך הרי השומרון לדמשק, וממגידו ויזרעאל לבית אל וירושלים. העיר בנויה על גבעה בגובה 100 מ', השולטת על סביבתה (ו-560 מ' מעל פני הים). סביב האתר ובתוכו מצויים כרמי זיתים, המעידים כי זהו אזור חקלאי פורה שהיה כך כבר בימי בית המלוכה של ממלכת ישראל. המלך עמרי מלך רק שש שנים, ועם זאת המעבר של עיר הבירה ואוכלוסייתה מתרצה לעיר שומרון, חייב בנייה של חומות מסביב לעיר ובניית מבני ציבור. אחאב, בנו של עמרי, מלך בין השנים 852-871 לפסה"נ, עד ליום מותו בשדה הקרב ברמות גלעד במלחמתו נגד הארמים. יש אומרים שבתקופתו נבנו חומות הסוגרים (חומות כפולות וביניהן חדרים ומחסנים), אך יש המייחסים את בניית החומות לירבעם השני, שמלך כ-100 שנים מאוחר יותר. על פי הממצאים בנה אחאב את מכלול חדרי הארמון והמקדשים לאלי הבעל והעשתורת הצידונים, בהשפעת אשתו איזבל הצידונית. מאות נביאי הבעל והעשתורת נהנו מחסות בית המלוכה, ואילו מזבחות ה' נהרסו ונביאיו נרדפו ונקטלו. בתקופה הישראלית העיר הייתה בנויה משני חלקים: העיר העליונה והעיר התחתונה. בעיר העליונה - החקרה או האקרופוליס, נבנו ארמונות המלוכה והמקדשים. הם היו מוקפים בחומת הסוגרים, ובנויים מאבני גיר מסותתות בסגנון ראשים ופטינים. על אחאב נאמר שהיה בונה ערים וארמונות כמו במגידו וחצור, אך עשה הרע בעיני ה'. איזבל הובילה חלק רב מן המהלכים, כמו אירוע כרם נבות היזרעאלי, כשהמשפט המבוים נגדו היה לצנינים בעיני העם, ועליו הוכיח אליהו את אחאב: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ?".
העיר התחתונה, שברובה לא נחפרה, השתרעה בשיפולי הגבעה לכיוון מערב, ואת מכלול העיר הקיפה חומה נוספת. ביצורי העיר עמדו לה בעת המצור הארמי שלא הצליח להבקיע את החומות. בספר מלכים א' פרק כ' פסוק א' נאמר: "וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ". למרות ביטחונו המופרז של מלך ארם ודרישותיו המפליגות מאחאב, אחאב לא נכנע לו, והשיבו: "וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א' כ', י"א). גם בימי המלכים יהואחז ויהואש הטילו הארמים מצור על שומרון, אך לא יכלו לה עקב מערך הביצורים המסיבי של העיר, וכל זאת למרות הרעב הכבד ששרר בעיר הנצורה. תקופת פריחה נוספת לממלכת ישראל ולשומרון הייתה בימי המלך ירבעם השני בן יואש, אשר מלך בשנים 748-784 לפסה"נ, והרחיב את גבולות הממלכה מדמשק ועד נחל ערבה, וכן טיפח את קשרי המסחר עם הארצות השכנות. מעשיו הכעיסו את הנביא עמוס, אשר תיאר בלשון בוטה את עושרם וביטחונם העצמי הרב של עשירי שומרון ואציליה הבוטחים בהר שומרון. בספר עמוס פרק ד' פסוק א' נאמר: "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים". המלך יהוא תפס את המלוכה ופקד לכרות את ראשיהם של כל צאצאי בית עמרי, ובכך חיסל את שושלת בית עמרי והשתלט על ממלכת ישראל ובירתה שומרון. בשנים שלאחר מכן שלטונם של מלכי שומרון היה רעוע, והם התחלפו תכופות עד לכיבוש העיר על ידי אשור.
יש חוסר בהירות בנוגע לכיבוש העיר שומרון על ידי מלכי אשור. בספר מלכים הובאו שני תיאורים על המצור, אך לא ברור אם מדובר במסע כיבוש אחד או שניים. כמו כן, מוזכר כי מלך אשור עלה על ערי ישראל ורק אחר כך הטיל מצור על העיר שומרון, וכן לא ברור מי הגלה את תושבי שומרון, האם שלמנאסר החמישי או סרגון השני? במקורות חוץ-מקראיים, כגון "הכרוניקון הבבלי", מוזכר שלמנאסר החמישי שכבש את שומרון, ואילו בכתובות אשוריות מלכותיות מוזכר סרגון השני ככובש העיר.
בעקבות מרידת העיר שומרון נגד אשור בימי הושע בן אלה, נאסר הושע על ידי שלמנאסר החמישי, שצר על העיר במשך שלוש שנים (722-725 לפסה"נ), עד שהבקיע את חומותיה והגלה את כל תושבי העיר והיישובים שמסביב לעיר (מעל 27,000 תושבים), לאזור מסופוטמיה. סרגון השני, מלך אשור שעלה למלכות אחרי שלמנאסר, השלים כנראה את תהליך ההגליה של תושבי שומרון בשנת 722. תהליך ההגליה וחילופי האוכלוסין נועדו למנוע תסיסות ומרידות בקרב האוכלוסייה המקומית. במסע מחודש של ממלכת אשור בממלכת יהודה (כיבוש העיר לכיש) כבש סנחריב בשנת 701 לפסה"נ את כל ערי יהודה, אך לא את ירושלים: "עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם" (מלכים ב' י"ח, י"ג). מלך אשור בנה מחדש את העיר שומרון ויישב במקום אוכלוסייה פגאנית מאזור בבל, אשר במהלך השנים קיבלה על עצמה את הדת היהודית. "וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ, אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ, בְּעָרֶיהָ" (מלכים ב' י"ז, כ"ד). על פי כמה דעות זה היה הגרעין הראשוני שממנו צמחה העדה השומרונית, שלאחר מכן העבירה את מרכזה לעיר שכם ולהר גריזים. השומרונים מוזכרים פעם אחת בספר מלכים ב' פרק י"ז פסוק כ"ט: "וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים, גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם, אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם".
ממצאים חשובים מתקופת מלכי ישראל בשומרון התגלו באזור החקרה, והם כוללים כלי חרס משובחים המעידים על רמת קדרות גבוהה. כלים אלה מכונים "כלי שומרון". ממצא חשוב נוסף הוא אוסף האוסטרקונים (חרסים שעליהם כתבים) המחופים בצבע אדום עם גלזורה. בכתבים מצוינים משלוח של כדי יין ושמן, הן לתאורה והן לרחצה, תאריכים לימי מלכות המלך, שמות מקבלי המשלוח למשפחותיהם כגון: שמידע, אביעזר, שראל וחגלה, וכן שמות מקומות המזוהים כולם באזור השומרון בתחום שבט מנשה - גבע, אלמתן, חצרת ושכם.
זמנם של האוסטרקונים מיוחס לימי יואש או ירבעם השני, במחצית השנייה של המאה השמינית לפסה"נ. חשיבותם ההיסטורית בציון שמות המשפחות והמקומות ששמותיהם לא השתמרו עד היום. ייתכן שהרישום על האוסטרקונים היה לצורך מפקד אוכלוסין, וכך מקבלים תמונת מצב של האוכלוסייה הכפרית בתחום הר אפרים. ב"בית השן" שבחקרה נמצאו עבודות אמנות משנהב מן התקופה שבין המלך אחאב למלך ירבעם. אזכורם של פריטים אלה העשויים משנהב הפיל מובאים אפילו במקרא:"וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (מלכים א כ"ב ל"ט). הפריטים מוצגים במוזיאון רוקפלר בירושלים.
הממצאים מתחלקים לשלוש אסכולות: 1. האסכולה הסורית - עם השפעה כנענית-מקנית-מצרית. 2. האסכולה הפניקית - שהושפעה מן האמנות המצרית. 3. אמנות האימפריה החתית. השנהבים יובאו מן המרחב שבין מסופוטמיה, פניקיה ומצרים, ונמצאו גם בחפירות מגידו וחצור. גילוי אוסף השנהבים מעיד על העושר והרהבתנות של מלכי שומרון, ובמיוחד אחאב, המוצאים חיזוק במקור המקראי. בספר מלכים א' פרק כ"ב פסוק ל"ט נאמר: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה", ובספר עמוס פרק ו' פסוק ד' נאמר בתוכחה: "הַשֹּׁכְבִים עַל-מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל-עַרְשׂוֹתָם". העיר שומרון חוותה כיבוש נוסף בתקופה ההלניסטית, הכיבוש של אלכסנדר מוקדון בשנת 332-331 לפסה"נ. מרידת השומרונים נגד הכיבוש גררה הרג והגליית חלק מן התושבים. אלכסנדר מוקדון הושיב בעיר חלק מחיילי הלגיון המקדוני, וכך הפכה העיר לנוכרית. הוא ביצר את העיר ובנה חומות ומגדלים מסיביים בשעריה המערביים והמזרחיים. החומה נשענת על החומה מן התקופה הישראלית, אך היא מסיבית יותר (קוטר המגדל 13 מ' וגובהו 8.5 מ', והוא מן המרשימים מן התקופה ההלניסטית בארץ ישראל). בשנת 108 לפסה"נ כבש יוחנן הורקנוס החשמונאי את העיר שומרון במסגרת כיבושיו להרחבת ממלכת החשמונאים, והחריב אותה. רק בתקופה הרומית נבנתה העיר מחדש, עם כיבוש המרחב על ידי פומפיוס בשנת 63 לפסה"נ. הבנייה התבצעה בעיקר בתקופתו של הורדוס, שקיבל את העיר במתנה מידי הקיסר אוגוסטוס, ולכן קרא את שמה סבסטי - שם המקביל לאוגוסטוס. מכאן נשמר השם של הכפר הערבי סבסטיה. בשנת 25 לפסה"נ, השנה ה- 13 למלכותו, ייסד הורדוס את העיר מחדש. שטחה של העיר בתחום החומות היה כ-640 דונם. הורדוס בנה מקדש לאוגוסטוס - האוגוסטיאון, מקדש הרודיאני לאלה קורה, תיאטרון, אצטדיון, פורום גדול שבו נמצאו כותרות קורינתיות ורחוב מסחרי שהיו בו שדרות של כ-600 עמודים מקורים (סטוים) בסגנון דורי. אמת מים הוליכה מים אל העיר מראס נקורה. כמו כן נתגלו כלי חרס מיובאים שהכילו יין. כ-200 שנה מאוחר יותר חידש הקיסר סוורוס את המקדשים והמבנים בעיר ושיווה לה מראה חדש. בתקופה הביזנטית נבנתה בראש הגבעה הכנסייה שנקראה "כנסיית התגלות ראשו של יוחנן המטביל". על פי המסורת, ראשו של יוחנן המטביל הובא לקבורה במקום. בתקופה הצלבנית, במאה ה-12, נבנתה הכנסייה מחדש בסגנון קתדרלה. מן התקופה הזאת ואילך החל בשומרון תהליך של שקיעה תוך דילול באוכלוסייה ובכלכלה. מבניה המפוארים נבזזו לבנייה משנית ביישובי הסביבה הערביים, והעיר ננטשה.