עקב האופי הישראלי של "לי מגיע" אין תרבות מתן זכות קדימה לחלשים ולכן שיתוף הכביש לרוכבי אופניים ומכוניות/אופנועים הוא סיכון לא סביר.
שיתוף כביש הוא חלק מתרבות ההתנהגות והכבוד ההדדי בין אנשים אשר נדיר בישראל.

הפתרון היחיד האפשרי הוא שבילי אופניים ייעודיים. יש לתת לזה עדיפות עליונה ולהגדיר בחוק כחובה ותנאי מקדים בסלילת כבישים חדשים. בערים הבעיה קשה במיוחד ולא נראה שיהיה פתרון בטווח נראה לעין, לפחות בכבישים הצרים.

אני לא מאמין שהתרוץ של לא ראיתי אמיתי מאחר ואנחנו חווים לא פעם שמכוניות עוקפות בצורה מסוכנת רוכבי אופניים. כמובן גם רוכבי האופניים חייבים לכבד את שאר המשתמשים בדרך, לרכוב בצד הדרך אחד אחרי השני, לציית לרמזורים ולתמרורים וכדומה.

אריה - הכוונה טובה, אבל אין סיבה לחייב בחקיקה, כי אי אפשר לקבוע כמה אפוד זוהר עוזר. זה שרוכבי כביש מתנגדים, הרי זה ברור. הם אינם משתמשים בכביש לשם תעבורה (הצורך להגיע ממקום למקום), שזה הצורך אותו מסדיר החוק, הם משתמשים בכביש בשביל הכיף, כחלק מתחביב. מכאן, מה שלא כיף, לא עושים.
אז פה חינוך עדיף על חקיקה, ושכל אחד ייקח את הסיכון שלו. רק שרוכב ללא אפוד זוהר שנפגע, תביא מערכת העונשין בחשבון שהוא לא עשה את כל שהיה יכול לעשות כדי להראות.

בני - אי ההתחשבות היא לא משהו שמאפיין נהגים יותר מרוכבים, כולנו חלק מאותה תרבות. אולי רוכבים מפחדים יותר (מין הסתם...) ואין להם אפשרות לנהוג בביריונות, אבל אם אני נתקלתי בביריונות רוכבים, אני מניח שכל אחד נתקל. למשל, רוכבת בודדה עם רכב שעוצר עבורה את התנועה, בכביש ציבורי. אפשר להתדיין על זכותם של כמות נכבדה של רוכבים להאט את התנועה בכביש (לא איזור בילוי, אמצעי תעבורה, כן?!) בשביל הבילוי שלהם, עם רכב מלווה, שמאט את התנועה. אבל, יש בזה פשרה סבירה בעיני, בין רצונה של קבוצה גדולה לבין משתמשי הכביש. בטח ובטח כשיש שני נתיבים לכיוון וקל לעקוף, בשעת בוקר מוקדמת... פתרון טוב.
אבל שרוכבת בודדת תאט את התנועה בכביש דו סיטרי ללא אפשרות עקיפה בשביל האימון שלה?
אין גבול לגישת 'האני ואפסי'?!
וכמובן יש זוג רוכבים שרוכבים במקביל וחוסמים נתיב שלם, ממנו אין אפשרות לעקוף בשל פס הפרדה לבן. כן, ברור, יותר כיף לרכוב אחד ליד השני בעלייה, אבל אתם פאקינג במהירות הליכה, והכביש לא של אבא שלכם, ולא, הזמנים שלכם בעלייה לא חשובים ולא מעניינים אף אחד, ולא, הכביש לא נבנה כדי שתשחקו בו... אבל, אני ואפסי וכו'.
ורוכבים שחוצים קוי הפרדה לנתיב הנגדי כדי להרוויח מהירות לא ראית?
אני כן.

ויש את אלו שחושבים שראש ציפור בפארק הירקון זה מסלול מירוצים סגור, שכל אורח מזדמן על אופניו, וכל ילד מסתובב, אמור לדעת לאיזה כיוון רוכבים וחס חלילה ייגרום להם להאט, כאילו מטרת האימון שלהם אמורה לעניין מישהו מלבד עצמם. אז הם צורחים על כל הסביבה ורוכבים במהירות לא מתאימה בעליל לעובדה שיש עוד רוכבים ועוד אנשים מסתובבים בסביבה, ויש להם זכות להיות שם. וכן, חס וחלילה, הם גם עלולים בטעות ללכת על מסלול המירוץ, סליחה, נתיב האופניים. קורה.

אז לא שיש הצדקה לפגוע במישהו או אפילו לסכן  או להבהיל בכלל, אבל רוכבי אופניים זו לא אוכלוסיה יותר מוסרית מנהגי רכב. רק יותר חלשה (ולא תמיד, בפארק הירקון הם גורם הסיכון). רוכבי כביש לא זכאים לייתר התחשבות מכל אחד אחר שעושה שימוש בכביש. נהגים חייבים לאפשר להם לרכוב, והם חייבים לאפשר לרכבים לסוע במהירות שמתאימה לכביש.

לגבי אופניים בעיר, שיתחילו מלהעביר מסר שעבריינות זה לא נסבל ויטפלו בכל כלי לא חוקי וילד מתחת לגיל החוקי, שרוכב על אופניים חשמליים. להעביר מסר: יש חוק ואנחנו אוכפים.

ווסט זוהר בתוספת מראה בצד שמאל. לשני אלה אני מטיף שנים......
הבדיחה: יש תקנה, שכל נהג חייב להחזיק ווסט זוהר ברכב, במקרה שיש לו תקלה פעם בעשר שנים, והוא צריך לעמוד בצד הדרך לחכות לעזרה. כלומר מחייבים נהג להחזיק ווסט למקרה נדיר שקורה פעם בעשר שנים, אבל לא מחייבים רוכב, שרוכב באותו כביש 5-10 שעות בכל סוף שבוע. חלם זה כאן.

והנה המראה השמאלית ברכב שלי במעבה היער קרוב לחוף הים הבלטי (24 ספטמבר 2016).
נאה דורש - נאה מקיים.
ללחוץ להגדלת התמונה.