המסע המופלא של אבה גינדין בשנת 2009 בגיל 64 
38  יום חוצה את אירופה
 
לינק לכתבה
http://mynetjerusalem.co.il/article/142422
 
אבה גינדין  היה גם אלוף ישראל באופני כביש בקטגורית הגיל  בשנים 2006–2008
 
למבוגרים בארץ הוא מוכר יותר כשחקן כדורגל בתחילת שנות ה70 ובנבחרת ישראל ...
 

אריה סדובניק 
 

תותח על, בפינלנד מייצרים אותם מחומר אחר כנראה... 

לצביקה -לגבי חלוקת קטגוריות  בשטח אני לא יודע
בכביש  יש מספר קטגוריות  שנקבעו ע"י איגוד האופנים 
בכללי : נוער , עלית , מסטר פרו , מסטר , והמבוגרים מסטר 50+ , מסטר 60+ ....
נתן  רוכב מתחרה מכיר יותר טוב מה היום השמות של הקטגוריות .

אבה גינדין  היה אלוף ישראל באופני כביש בקטגורית 60+ בשנים 2006–2008
בקטגוריה הזו אין הרבה מתחרים (היום נדמה לי שרק הטראטלט  צבי פישמן  מתחרה לבד) ...

אני לא הייתי רוכב מתחרה אבל בעשור הקודם השתתפתי בתחרות ספציפיות בשם מלך ההר כרוכב עצמאי
היה נג"ש נס הרים , ומספר פעמים היה  מלך ההר בצפון מכפר בלום עד מצודת ישע .

בזמנו בעשור הקודם רכבתי במלך ההר בקטגוריה 50+ הבעיה  שבקטגורה זו השתתפו מגיל 50 עד 60  .
פעמים הגעתי מקום רבעי  ש 3 הראשונים צעירים ממני ב 5 שניים ...
אם היו עושים תחרות בעליה תלולה שזה תחום ההתמחות שלי  כמו(  מעלה גולני )
יש מצב שהייתי מנצח גם את קטגורית גלאי 40 + (בהגבלת סטנדרט הילוכים לקומפקט 34/28)...
 
לאופנוחן תודה על חידוד הנושא של הטורינג .
אני חשבתי שרכיבה גם אם היא מהירה והרבה ק"מ  ביום  כולל הרבה ימים  ברציפות
נכנסת  גם לסוג של  רכיבות טורינג ....
 
אני אף פעם לא רכבתי יותר מ 250 ק"מ  ברכיבה אחת  
אבל רכבתי בעשור הקודם ביום אחד ב 8 שעות נטו ריכוז של מעל 4100 מטר גובה מצטבר
מכרכור לחרמון רכבל העליון , רק כיוון אחד  חזרתי ברכב הביתה (אשתי  היתה רכב הליווי ) ....

אריה סדובניק 
 

קצת על רכיבה ספורטיבית למרחקים מול טורינג.

האמת שרכיבה ספורטיבית למרחקים ארוכים נמשכת בד"כ שבוע עד שבועיים וכל יום רוכבים כ-200 ק"מ לפחות. אבל פגשתי גם כאלה שעשו 250 ליום במשך 10 ימים.... צריך עבור זה אופני כביש קלים ולא אופני טורינג. הציוד נמצא לרוב על הגב, תיק קטן עם מספר ק"ג בודדים, או על סבל קטן מאחורה (פחות שכיח).  הרכיבה אך ורק על 100% אספלט, אף פעם לא על שבילים. בטורינג המסלולים מגוונים, גם אספלט, גם שטח קל, לעיתים קשה אפילו, וגם קובלט מעצבן. ברכיבה ספורטיבית למרחקים רק אספלט, כאמור. מה שמאלץ לעיתים את הרוכבים לעבור לכביש עם מכוניות. מעבר לזה כל המסלולים שלהם מאוד מתכוננים, וכמעט כולם עובדים עם GPS צמוד. אין שום מקום לאלתורים או טעויות. יש מסלול מתכונן ואותו חייבים לעבור בזמן מסויים. ספורט לשם ספורט. כמו שבטור דה פרנס, אף אחד לא מעניין אותו מה קורה סביבו, כך גם החברה הללו. והחברה האלה תמיד נראים בסופר כושר, חטובים עם אחוזי שומן מאוד נמוכים. ברם, הקטע של הטיול ממש לא מעניין אותם, וגם לא האנשים סביבם. בכל פעם שפגשתי ת'חברה האלה, תמיד היו לחוצים להמשיך, וממש לא אהבו שום סמול טוק.

מעבר לזה יצא לי לפגוש פנומנים עם אופני טורינג למהדרין במשקל מלא של קרוב ל-50 קילו, רוכבים כל יום לפחות 150 ק"מ. אבל אלה היו בודדים ביותר, וממש אתלטים על. מטפסים על האלפים כמו עיזות פזיזות בקלי קלות עם כל המשקל העצום הזה. אבל גם אלה לא מעניין אותם דבר, למעט לכבוש פסגות, ולהשיג ביצועים ספורטיביים. לא מעניין אותם לטייל ובטח לא לפגוש אנשים. וכשאתה פוגש אותם, הם מתלהבים לספר לך, איזה פסגה הם כבשו אתמול, וכמה ק"מ הם עושים כל יום. בקיצור אנשים משעממים. ואלה ממש לא רוכבי הטורינג הרגילים. למעשה אם תראה רוכב טורינג טיפוסי, לא תאמין שהוא רוכב כל יום 80 ק"מ. כי הם נראים אנשים רגילים מן היישוב. רובם לא נראים ספורטאים בכלל. חוץ מזה שכל אחד יכול לרכב טורינג בחו"ל גם ללא כושר. הכושר נבנה תוך כדי תנועה. בימים הראשונים מקרטעים קצת, אבל אחרי שבוע או עשרה ימים, לרוב הרוכבים אין בעיה לרכב 70 ק"מ ביום, גם אם הם מעולם לא היו חובבי רכיבה מקודם. כמובן שלחובבי רכיבה, אין שום בעיה לעשות  גם 100 ק"מ ויותר ביום, באם רוצים.

ומשהו אישי:
אני רוכב 17 שנה טורינג בחו"ל (סך כל הרכיבות במצטבר קרוב לשנתיים וחצי), אבל יצא לי, לא יותר מעשר פעמים בכל הטיולים שלי, לרכב יותר מ-150 ק"מ ביום אחד. נדמה לי שהיה לי פעם בגרמניה רכיבה של 180 ק"מ ביום. וממה שאני זוכר בוודאות זה רכיבה מטורפת של 165 ק"מ, שהיתה לי פעם בלאוס, ברכיבה דרומה לכיוון קמבודיה,  בחום של 40 מעלות, בתנאים מאוד דומים לשרב בישראל, וללא כל רוח (האוויר עמד כמו פלוץ כל היום). וכאשר כל הדרך גלית לגמרי (undulate). כלומר מטפסים גבעה לאורך שניים שלושה ק"מ, ואז יורדים אותה, וחוזר חלילה. כך לכל אורך הדרך. הלוך וחזור, סיוט אחד גדול. ומאוד מאוד מסוכן בגלל החום והיובש הקיצוני. זאת בוודאות הרכיבה הכי קיצונית, שהיתה לי מעולם. התחלתי ב-8 בבוקר, וסיימתי אחרי 19:00, ללא כל הפסקה כל הדרך, למעט פיפי ושתייה.

וכעת אני מכניס תמונה מהטיול האחרון לקישוט השירשור ולגירוי המתעניינים בתחום. מסלול לאורך נהרות האודר והנייזה בגבול בין גרמניה לפולין. 550 ק"מ של טבע מכושף. אולי המסלול הכי טוב, שחוויתי באירופה עד היום. מתאים גם למתחילים ללא כל כושר, גם לבינוניים, גם למתקדמים, גם למנוסים, ואפילו לאולטרא מנוסים כמוני. אחד משני המסלולים, שעשיתי אי פעם פעמיים. וזה מסלול, שאני אחזור אליו קרוב לוודאי בעוד מספר שנים לסיבוב שלישי. כאמור 100% 'טבע פראי' במלוא הדרו.


ללחוץ להגדלת התמונה.



 

עשיתי העתק-הדבק מהמלצה, שנתתי כאן לפני שנה, למי שמחפש לטייל באופניים ולטפס בהרים (כדי שלאריה לא יהיו תירוצים לא לצאת לטיול אופניים באירופה).

אני נותן כאן הצעה לטיול טורינג טיפוסים בהרים לכעשרה ימים באירופה, בגרמניה בדרום בוואריה די קרוב לגבול עם אוסטריה. הטיול מיועד לרוכבי שטח או כביש מנוסים, ומתאים גם למי שלא עשו מעולם טיול טורינג עד היום, אבל חשוב רוכבים שאוהבים לטפס. זה לא טיול למתחילים או אנשים ללא כושר.

מסלול באלפים הגרמנים (אחד משני המסלולים שעשיתי פעמיים) בדרום בוואריה, שנקרא bodensee königssee radweg. המסלול מדלג בין פסגות האלפים הגרמנים. ואל דאגה, האלפים הגרמנים נמוכים יחסית. זה לא אוסטריה. פוגשים במסלול עשרות אגמים בגובה יותר מ-1000 מטר שנוצרו בתקופת הקרח האחרונה לפני 100 אלף שנה. יש לקנות את הספר מפה הזה מעודכן לאפריל 2017 , כדי להתכונן לטיול ובעיקר לרכב איתו. כל המסלול אגב מסומן מעולה. אין צורך ב-GPS. אורך כ-450 ק"ח, טיפוס של 4.5 ק"מ  לערך. יש בספר, שנתתי, מידע רב אודות פרוצדורות לינה ומחירים, בתוספת טלפון, וניתן כמובן להתקשר מהדרך לבעל הצימר. הספר אמנם בגרמנית, אבל זה חסר חשיבות, כי הספר הזה, הוא בעיקר ספר מפות, וזה מה שחשוב. בכל מקרה גם במסלול זה, מצאתי מקומות לינה די בקלות ברגע שהיגעתי לאזור שבו התכוננתי לישון. לא נרשמתי מראש ללינה בשום מקום.

קצת לגבי פרצדורת הגעה ועוד: טסים למינכן, ומשם לוקחים רכבת עד Friedrich Hafen או LINDAU (שניהם על ימת קונסטנצה. עדיף את פרידריך האפן, כי אתם מתחילים הטיול לאורך האגם, ולא ישר מתחילים לטפס, במקרה והגעתם ברכבת ללינדאו. אגב, כל ההתניידות עם האופניים בתחבורה ציבורית רק ברכבת. אין צורך להשתמש בגרמניה באוטובוס כלל. הרכבת נמצאת מתחת לטרמינל הראשי בנמל התעופה במינכן. יורדים במדרגות הנעות, קונים כרטיס לרכבת הבאה ל-LINDAU או friedrich hafen שעל ימת בודן (נקראת גם ימת קונסטנצה כאמור) ונוסעים. זמן הנסיעה אם אני זוכר נכון כ-3 או 3.5 שעות. והנופים בדרך, שהרכבת נוסעת - מטריפים ביופים.

תנו לעצמכם זמן מספיק לטייל. אני מציע שהזמן ברוטו מיום הטיסה אל מינכן, ועד החזרה לבן גוריון יהיה 10 ימים מלאים (8 ימי רכיבה נטו לפחות), כדי שלא יהיה לחוץ מידי. בטיול כזה צריך את זמן ההתרגעות, ההתבוננות וההטמעה של מה שחווים. ויש הרבה מה לראות, בנוסף לטבע מטריף ביופיו. זהו מסלול האופניים מהיפים ביותר בגרמניה ע"פ דעת כמעט כל מי שעשה אותו, ואני בהחלט מסכים עם זה. הקרם דלה קרם של מסלולי הטורינג בגרמניה.

המשך....