הרבה שאלו אותי מה המשמעות לצאת למסע כזה ללא ליווי לוגיסטי?
על פי תפיסתי זה מתחיל בזה שיש לך הידע לפתור בעיות טכניות בשטח, שיש לך נסיון ברכיבות ארוכות מבודדות, שאתה מכיר את הצרכים שלך בתחום המים, האוכל והביגוד, שאתה יודע עם איזה ציוד הכרחי לצאת.
תוספת המשקל במקרה שלי הייתה של למעלה מ- 9 ק"ג כדי לשאת את הצרכים שלי ושל שלומית, לא ויתרתי על שום פרט הייתי מוכן לסחוב את המשקל הזה והעיקר לא להתקע על שטויות, להוריד תלות ומינימום פגיעה במסע. לאורך כל הדרך אני מתאמן עם משקלים גדולים יחסית כך שזה דבר שאני מורגל אליו ולמרות זאת הסבל נתן הרגשה של משאית.
זאת לא חכמה לצאת לדרך ובתקלה הראשונה לקרוא למישהו שיוציא אותך מהשטח, אני מתכוון שתהיה היכולת לתקן ולהמשיך במסע ללא שבירת התוכנית, כמובן פרט לתקלות שבר שלא נתנות לתיקון שטח. המפתחות להצלחה הם: הכנת הציוד והאופניים כולל בפרטים הקטנים, הידע להתנהל בשטח עם הפחתת ההסתברות לתקלות, אני קורא לזה התנהגות מונעת, במסע אתה לא יכול להרשות לעצמך להתנהל כמו ברכיבת שבת בסינגלים בבן שמן, ובמיוחד כאשר אתה נע עם סבל שמחובר למוט כסא ושוקל 8.5 ק"ג, למשל פה הקפדתי מאוד על הוראות היצרן לא לקחת סיכונים והקפדתי מאוד לנוע עם זהירות יתרה, אני חייב לציין שהסבל הזה עשה את העבודה הרבה מעבר למצופה, בהתחלה הוא נראה לי משהו קצת צעצועי אבל הוא נוח מאוד ויעיל. (סבל טופיק עם תיקי צד)