מה ההגיון העומד מאחורי אימון האינטרולים?
הבנתי שזה אימון קשה יותר מאימון נפח, שמשפר יותר ובפחות זמן. האמנם?
מה הוא אינטרול נכון: 2 דקות מאמץ 2 דקות מנוחה? 2 מאמץ 1 מנוחה? אולי 4 -4, 4-2...
מה מומלץ שתהיה עצימות המאמץ, כלומר לשהות באזור 85 אחוז דופק או בגלל שיש זמן מנוחה לטוס מעליו לכיוון ה 95? 
האם כל האינטרולים צריכים להיות זהים מבחינת עצימות? או שכדאי לתכנן העצמה לקראת סוף האימון?
מה הוא זמן סביר לאימון אינטרולים וכמה כאלו כדאי שיהיו?

המטרה היא מבחינתי שיפור ותחזוקה. כלומר, בשישי ושבת יש זמן לרכב רכיבות ארוכות (3 -4 שעות), שם אני משתדל מאוד לא לעובר 85 אחוז דופק ואפילו עדיף קצת פחות (תלוי בטופוגרפיה, אני ירושלמי - עליות). אבל באמצע שבוע או  אין זמן או יכולת לרכיבות ארוכות. מכאן שחצי שעה אימון ריצה יוכל לשפר / לתחזק את מה שכבר קיים. או לחליפין שעה רכיבת אינטרולים עצבנית במיוחד.

מה דעתך?

קראתי בעיון מה שעורר אצלי מספר שאלות,

אתה בעצם מכוון אותי למאמץ שלא אוכל להתמיד בו יותר ממספר דקות ולכן אאלץ לעצור בלית ברירה, אם אני מבין נכון אתה מדבר על מאמץ אנאירובי? כשההתאוששות הפעילה היא בעצמם "זמן להוריד את הדופק" מבלי להכניס את הגוף לטראומה של עצירה בבת אחת? (ולכן נקראת פעילה). האם נכון למדוד כושר לפי זמן התאוששות כלומר ככל שהזמן בין האינטרוולים יקטן (תוך חזרה על אותם ביצועיים) כך הכושר בעצם טוב יותר? ובעצם לשם כיוונת?

אם עד עכשיו הבנתי נכון אנחנו מדברים על מאמץ של עד 3 דקות לכל אינטרוול (כי 3 דקות הוא המקסימום לפעולה אנאירובית), אבל מה הוא זמן התאוששות מקסימאלי / מינימאלי מומלץ? (3 דקות? דקה? ), והאם זה לא הופך את העניין לאימון אנאירובי? או שזה בעצם אימון משולב?

ודבר אחרון – מתי לעצור, כשאני מרגיש את הדופק בראש ורואה שחור בעיניים? משום מה נראה לי, לפי ההיגיון הבריא שתגיד לי "קצת לפני", כלומר, לכמה זמן כדאי לי לתכנן הגעה לתחושה של "קצת לפני"?