פטרה זה בשביל בחורות

הכל התחיל ממסר תמים ששלח לי שמוליק:

"אתה בא לטיול  בירדן?"

"איזה טיול?" שאלתי.

כעבור מספר דקות קבלתי מסלול טיול מתוכנן של חזי יצחק שהקדיש את השנה לסדרת רכיבות לאורך השבר הסורי אפריקאי.

קשה היה לי להאמין שאקבל אישור לאחר שבטיול המדברי האחרון נקלענו לגשם מדברי ברכס הסרטבה מה שגרם לי להגיע הבייתה בשש בערב ולא בארבע אחרי הצהריים.

בכל זאת זרקתי לאוויר "יש טיול לירדן".

הופתעתי כשקבלתי את התשובה: "מתי?"

"תחילת מאי"

"רק רגע ,אני אפתח את היומן"

חשבתי שאני הוזה, ארגנתי את ההורים לתמיכה מאחור, שלחתי לחזי בקשה להצטרף, אלחנן וגיא אישרו הצטרפות ואנחנו התפננו להכנות אחרונות.

עברתי חפיף על המסלולים המוצעים ומכולם הכי זממתי על היום השני: לינה במכוור וגלישה בנקב מדברי משם אל ים המלח.

מכוור, המצודה החשמונאית היחידה שנמצאת בעבר הירדן המזרחי, נמצאת בגובה 750 מטר מעל פני הים. היא אמורה להשלים את טרילוגית המצודות החשמונאיות שלי,יחד עם הורקניה מנובמבר ואלכסנדריון היא הסרטבה מינואר.

ובכן סיפורנו מתחיל לפני יותר מאלפיים שנה, עת מתיתייהו הכהן וחמשת בניו פצחו במרד הגדול והחלו את שלטון בית חשמונאי, נכדו יוחנן הורקנוס הרחיב את גבולות יהודה והשתלט על אדום והשומרון.

בנו יהודה אריסטובולוס בדרכו לכתר כלא את אחיו והספיק לשלוט רק שנה אחת בטרם נרצח, אלמנתו שלומציון המלכה שחררה את אחיו אלכסנדר ינאי מהכלא, נשאה לו כיבם והמליכה אותו למלך.

אלכסנדר ינאי (103-76 לפנה"ס) הרחיב את הממלכה ובנה את שלושת המצודות.

הורדוס שחיסל את בית חשמונאי הוסיף לבצר את המצודות, בנה בורות מים וצייד אותם בנשק ובמזון.

בשנת 70 לספירה ישבו אלפי קנאים במכוור וביחד עם מצדה והרודיון היו למעוזי הלחימה האחרונים כנגד הרומאים.

אז למה מכוור לא זכתה להכרה כמצדה?
בניגוד לפנאטים במצדה, הרומאים הצליחו במכוור ללכוד את המנהיג, לענותו לנגד מאמיניו ולכבוש את המצודה.

בקרב הנוצרים מכוור מוכרת יותר עקב הורדוס אנטיפס שבחר לסיים את חייו של יוחנן המטביל במקום בשנת 29 לספירה.

אלחנן רכש שלוש המלצות מרוכב וותיק ומוכר:

1.חזי ייקח אותך למקומות שבחיים לא תגיע אליהם.

2.יש לעבור ולהשגיח על תוכניותיו.
3.חזי הוא איש מדבר, האופניים אצלו זה by product , תלכו הרבה ברגל.

גיא נשלח למשימה השיג מפות של האיזור,  העביר אותם ל-GPS ומסר שביום השלישי יש לנו 15 ק"מ בנחל אבן חמד שאין לו מושג מה העבירות שם. לאישוש חזי מוסר לי להתכונן לשחות הרבה.

מגיעים אל הגבול, חזי מגיע באיחור אופנתי ומודיע שיש בעיות להכניס את האופניים, חברת via Jordon לא השיגו את האישורים המתאימים.

עוברים עוד שעתיים מה שמוגדר כפאזת עיכול ובסוף מוחלט להיכנס ללא האופניים.

שמוליק חם על הקניונים של אדום ומואב מודיע שהוא בפנים, גיא אומר ש"הגענו כבר לאילת אז לא נכנס?" ,אלחנן חם על הקפצות בנחל רחם להציל את היום אבל לא מתעקש וכך מצאנו את עצמנו רצים לאילת להשארת האופניים והשלמת ציוד כגון נעלי הליכה וכובעים.

גלעד מעין יהב יוצא מהרכב במעבר הגבול עם תיק של cape alpine  , מקל הליכה, חבל סנפלינג וימבה ציוד. למבטים המופתעים הוא משיב "כשאני עם חזי אני מביא הכל, כי אני לא יודע מה יקרה".

לאחר מעבר הגבול, עולים צפונה עם הג'יפים ונכנסים לנחל פינאן לטיול ערב קצרצר.

נחל פינאן נמצא בסמוך למכרה הנחושת הירדני המקבילה הירדנית לתמנע שלנו אך נמצא 100 ק"מ צפונה.

השבר לא רק שהניע את הצד הירדני צפונה גם נטה סיבובית לטובתם מה שהעניק להם הרים גבוהים יותר וערוצי נחלים זורמי עד.

בשעת לילה מאוחרת אנו מגיעים לחמאם בורבייטה , הירדנים מאכילים אותנו בתבשיל דמוי שקשוקה ללא ביצים ואנו לפני שינה טובלים במעיינות החמים.

"ועתה קומו ועברו לכם את נחל זרד" (דברים ב', פס' יג)

על הבוקר ירדנו אל נחל זרד המהווה את הגבול בין הרי אדום (מדרום) למואב (צפון), בתוכנית 25 ק"מ שיתפרשו על פני 12 שעות הליכה - גבולי מבחינת שעות במיוחד משום שהתחלנו הליכה ב08:30 בבוקר, ההליכה מהירה ככל שתהיה לא מעלה לי את הדופק ואני חושב על מנת האנדורפינים שאני זקוק לה ומבטיח לעצמי פיצוי בשבוע הבא.

חזי עובד הפוך: בתחילה הוא בוחן מסלול עם אופניים, בודק אם הוא הליך ורק אחר כך מביא קבוצת מטיבי לכת. המסלול הופך לטכני קשה, מעברי סלעים ומפלים, ההתקדמות האיטית, הפערים שנוצרים בקבוצה והעצירות המרובות מביאים אותי למסקנה שאם לא יעשה מעשה אנחנו לא נצא מהנחל הלילה.

בשעת צהריים אנו עוקפים קבוצת פנסיונרים שהקציבו לנחל יומיים עם לינה בסמוך לסלע הנקרא הצוללת, אני מחליט להפסיק להיות "טבולה ראסה", מתעניין אצל המדריך לגבי ההמשך, ההערכה שנותרו 15-16 ק"מ והוא בספק שנצליח לגמור את זה היום.
אני מתעודד מהעובדה שקבוצה נוספת נמצאת בנחל עם שקי שינה ואוכל, במקרה הכי גרוע יש רק להשתלט על השוטר הירדני שלהם ואנחנו מסודרים.

ההליכה בזוגות, מדי פעם מחליפים בן זוג לעניין, עצירות לקפה וטבילות במים, מגיעים לגנים התלויים, עצי דקל פזורים על צידי הקניון התלול, גיא מודיע שירדנו מתחת לפני הים,המסלול על פי שוקה נע מ-200 מטר מעל פני הים ועד כמעט 400 מתחת (ים המלח).

אורי מסיק מכך שעברנו שליש דרך וצריך למהר. המסלול הופך לטכני בינוני, השיפוע מזכיר את שיפוע הרכבת, שביל הנחלים רפאים-שורק 2.5% , כלומר כל קילומטר הליכה יורדים 25 מטר, או 4 ק"מ הליכה מוריד אותך 100 מטר למטה, שיטה זו מלווה אותי לאורך כל המסלול ומאפשרת לי אוריינטצית מיקום דיי מדוייקת.

השיטה השנייה הפחות מדוייקת לחישוב המסלול, נמצאת בספר של שוקה, על גבי המסלול מסמן שוקה 15 אטרקציות, סלע הצוללת הוא 11 , נחל מתחבר מדרום 13 , הקניון התחתון 14 , מפעל המים 15 , אני עוקב אחרי האטרקציות ונותן מרחק בין אטרקציה אחת לשנייה של 1\15 כלומר קילומטר שש מאות.

קרוב לסלע הצוללת 116- ,16:00 , אני יורד לטבילה , הנחל לא מרחם ולוקח לי את משקפי הrudy project- , ברגע אחד מחירו של הטיול הוכפל, אבל נחל זרד יודע לפצות ובהמשך חיים מהר חלוץ מוצא לי erroca, מסתבר שלא רק אני נופל לטריק הזה של הנחל.

לאחר נקודה 14 אני ממשיך בקניון הצר, על פי שוקה "לפניכם מספר פיתולים ואתם מגיעים אל מפעל המים", כמה זה מספר פיתולים ? לך תדע, השעה 19:00 דני עוצר לסיגריה אחרונה, גיא מגיע ומודיע שיש לנו לפחות 2 ק"מ ללכת בחושך. הדבר גורם לי להגביר קצב בהנחה שכל צעד שאלך ביום זה שניים בלילה, אני תופש פער ומחליט שברגע שירד החושך אחכה לגיא ואלך איתו, עוד פיתול ועוד פיתול. בצד שמאל מדורה ולידה 4 ישראלים מתכוננים ללילה, אני מדובב אותם, לוקח להם זמן לצאת מההלם כשראו אותי : "עוד קילומטר וחצי אתה יוצא לפיתחה".

קילומטר וחצי אחרונים אני סופר צעדים , 70 צעדים כפולים נותנים מאה מטר, 100 מטר בדקה, הדופק עולה ל-75% דופק מטרה, אני הולך וצועק "יא אידיוט, מה היה לך נגד נחל רחם עם הקפצות? איך אתה מפקיר את גורלך בידי אחרים?"הנחל לא עונה ומגיב בעוד פיתול, באור אחרון אני פוגש את ווליד הטבח מחכה לנו עם המקלובה, 45 דקות אחרי מגיחים ההולכים האחרונים מהנחל, ב-45 דקות הליכה יצרתי פער של 45 דקות, מה שהפחד מחושך יודע לעשות.

ישנים באוהל בצד הנחל, בזמן צחצוח השיניים אני מפנטז שה-rudy  חוזרים אלי עם הזרם, אבל מסתבר שהחיים זה לא סרט.

אחרי שינה מתוקה באוהל של גיא אנחנו יוצאים לעיר קראק ומשם יורדים אל נחל אבן חמד, היום המסלול אורך רק 15 ק"מ כדי להספיק להגיע לגבול לפני 20:00 .

בעליות לקראק תוך פיצוח גרעינים לבנים אני מפטיר "וואלה, הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה נחל עם מיים". כנראה שנפלתי על אוזניים קשובות: "כל הגוף תפוס לי", "ראית נחל, ראית את כולם", "לא הייתי בפטרה", "אולי נפצל כוחות,שהם ייסעו לנחל ואנחנו לפטרה, השוטר  אצלנו".

ניצוץ המרד התחיל לבעור, דני בונה תוכנית פעולה של הסתה לפני שמגיעים לחזי, עוצרים את הג'יפים בצד הדרך, דני ניגש לג'יפ השני, הם בעניין. ניגשים להבעיר את הג'יפ השלישי ומודיעים לחזי של שינוי התוכנית.

חזי מקשיב ואומר בקול שקט "אבל פטרה, פטרה זה בשביל בחורות".

כל קווי ההגנה נפרצו, לטיעון הזה לא התכוננו, המורדים נפוצו לכל עבר ועלו בשקט אל הג'יפים, פטרה שהתקרבה כל כך התרחקה מאיתנו ברגע.
אני רואה את חזי מתרחק לג'יפ עם חיוך קטן בצד הפה ותוכנית זדונית למחוק אותנו מרשימת התפוצה שלו.

יורדים אל הנחל, בתחילתו מבנה ובו חמאם, נכנסים למים הרותחים, משחררים את הגוף הכואב "אולי נשאר כאן ומכאן נחזור? איזה פלאפל בעקבה, משהו?" נפלתי על מטיבי לכת, אין מנוס מלהתקדם.

מתלבשים ומתחילים ללכת, הקניון מקבל גובה מרשים, מעיינות קרים וחמים בצדדים, סלע הקניון נסגר מעלינו ויוצר מעין מערה ארוכה. אנחנו הולכים במים את מה שהיינו אמורים לרכב ביום השלישי, הקירות והמעיינות מייצרים הליכה כביערות גשם, גם כאן גנים תלויים עם צמחיה בצידי הקניון, יוצאים מהקניון ומתחילים ללכת בדשדש מדברי, הנחל הזה למעט הקילומטרים הראשונים רכיב בהחלט.

באחת ההפסקות אני פותח את הספר של שוקה ואני רואה את המלצותיו לגבי הנחל

שלושה מסלולים מוצעים:

1.     ללכת בקניון 3 ק"מ ולחזור

2.     ללכת בקניון ולחזור דרך נאקב קשה לטיפוס

3.     ללכת עד כביש ים המלח המקביל לכביש 90 שלנו

המלצת הספר: המסלול השני קשה מדי, השלישי מיותר משום שמהקילומטרים לאחר הקניון אל הכביש לא תצמח הבשורה, אין בתי גידול חדשים או משהו יוצא דופן.

היה זה ברור, חזי בחר באופצייה השלישית, שוב נפלנו בהמלצה השנייה: "יש לעבור ולהשגיח על תוכניותיו", נפלנו על מיטיבי לכת.

ההליכה בנחל מהירה, בנחל פזורים תרמילים של רובי צייד שמבהירים שלא נראה פה משפחות יעלים, אני חושב על שיתוף פעולה עם הירדנים לסימון שבילים , השבת חיות בר אל הנחלים ואולי לפנות לפלג הנוצרי לבניית איזה מנזר בצד הנחל כמו המרסבא או סנט ג'ורג'.

צינורות  המים מייבשים את הנחל ומסתיימים באמת מים בצד כביש 90. אנו משתעשעים באמה ומגלים שהירדנים לא מחכים לנו, גורלנו הופקר בידי חאלד, הזמן עובר ולפנינו 3 שעות נסיעה לגבול. את זמן הספייר לפלאפל בעקבה אנו מאבדים ואנו מתחילים לחשוב על תוכנית פעולה חילופית.

חאלד לא עונה בנייד - אין קליטה במדבר. מהמשרד בעקבה יוסוף כועס שחאלד לא הלך איתנו.

יוצאים אל הכביש, האוטובוס כמו באפריקה צריך להגיע "any time from now"

מנסים לתפוש טרמפים לגבול, השמש לא מרחמת ומוכרי העגבניות נדבקים ויושבים לצידנו.

חזי נעלם באיזה רכב מקומי ונוסע להביא לנו שתי מוניות, אלחנן וגיא הרימו ידיים ובונים על עוד לילה במדבר.

שמוליק שוקל לצאת מערבה אל ארץ ישראל מה שיביא אותו לנווה זוהר, שם בתחנת הדלק יפגוש ברוכבי אופניים מהמרכז שיחזירו אותו הביתה, הסיכון בכך הוא פחות ממה שיקרה אם יבוא הביתה ביום ראשון.

אנחנו מדמיינים את הירדנים מחכים בתוך הנחל עם סירי אוכל, חותכים סלט ומעשנים נרגילה.
אורי זורק "ככה זה עם חזי, תמיד על הקצה"

ב-16:45 חאלד מגיע עם הג'יפ הראשון, רבע שעה אחריו מגיעים הג'יפים עם ארוחת צהריים שהכינו בנחל, 210 ק"מ לגבול בנסיעה מהירה עם תרגולות של "היכון ליהלום" כהכנה למעבר גבול.

באור אחרון יצאנו מהגבול, האופניים חיכו באילת, קפה בנאות סמדר, קפה בשדה בוקר, ל"ג בעומר, מדורות בקריית גת, על האוטו שלי בקריית מלאכי נשען סוחר סמים מסטול שחושב שבאנו לקנות מנה, מדורות בקריית מלאכי, אל מולי רכב כיבוי אש.
בוקר טוב ישראל!


הגלריה