ההכנות: המסע הזה היה מתבקש,כל שצריך היה שיבשילו התנאים, הרי למסע כזה אין  אף פעם זמן. 
העליתי את העניין לישיבת ההנהלה בבית , גלית פתחה יומן , נתנה תאריכים והתנתה את המסע במצגת שאערוך לעובדים שלה,אני שונא להרצות אבל התחייבתי לשלם את המחיר,השארתי הודעה מפנה בתא הקולי לרופא מחליף ופיניתי לי זמן.
אודי היה אחראי על התווית המסלול ואני על הצילום, אריאל נבחר לחפ"ק אחורי ונדרשו ממנו פתירת שתי בעיות ,אספקה בסוף היום השני והרביעי.
כידוע להכנות יש מחיר, אודי מארגן לי אופני רוקי מאונטיין מרוזן מינץ -נתניה ואני שידי קלה כשיש מזומן בכיס קונה סבל ותיק של topeak ,כרטיס זכרון של 1G למצלמה,כפכפים של קרוקס במשקל 160 גרם (יותר משקל לגרם),חטיפי חלבון שמכילים 15 גרם ליחידה וקילו תמרים.
אודי מגיע אלי בערב יום רביעי,יורד על התיק שקניתי במשקל של 1.8 ק"ג ומאלתר לי תיק ניילון פשוט הנשרך עם החוטים שקניתי בתחנת הדלק,אריאל מגיע לצילום יציאה לדרך, יורדים עם האוטו שלי,האדרנלין גורם לי להיות עירני בטירוף, את האוטו אמור להחזיר שלומי חבר יקר שעובד כמפיץ ואמור לרדת לאילת ביום ראשון עם אלון המכונה "סבא".
היום הראשון-יום חמישי: מגיעים לאילת,שנות בוקר מוקדמות, המפתח נשאר באגזוז,אודי בונה על תדלוק מים בעין נטפים ולוקח רק 5 ליטר, מעמיסים הכל על הגב ומתחילים לרכב על הכביש לבית ויליאמס ומשם עליה מתונה בנחל שלמה, עדיין חשוך,האור מגיע בנחל שלמה ואיתו גם גדוד יעלים לפני הכביש, חוצים את הכביש ומתחילים לטפס בכביש המנדאטורי הישן, אני נלחם בעליה ומבין שבטיול המסורבל הזה אין צורך בפלטה קטנה, כשיש עלייה יורדים ומטפסים ברגל.
חוזרים לכביש ופונים אל עין נטפים, אני יורד לצלם,מודיע לאודי שאין מה לבנות על המעיין כנקודת דהידרציה מהסיכון שראשן יתקע בין השיניים,אני  מסמס לחברים מיקום וממשיכים לטפס,השביל מתעקל מזרחה לתצפית אל הים וחוזר מערבה אל הכביש.
 אני מזהה את הכניסה לרחם וממשיך אל הר חזקיהו לתצפית אל סיני ובקעת הירח,במישר סגפים הטיובלס של אודי מתפרקים אנחנו מחליפים ומנפחים בחום של 35 מעלות .
בדרך לבאר מלחן מוצאים איזה עץ אודי פורס מזרון ונשכב לישון, אני מתחיל לגלות סימני מצוקה, שעת צהריים, החום מטורף ואני נשרף,משם אני רוכב במגמה קדימה כדי שאודי לא יוכל לעצור ולדרוש את מנוחתו, אחרי באר מלחן אנחנו דוהרים אל עובדה, השביל מוכר לי ,חודש קודם רכבנו את מסלול שחרות(ט,ג) של נועם תדהר ונאלצתי להגן על הסינגל אחרי שלכלכו עליו בפורום, במגמת הירידה אני אומר שלום לפלטה הגדולה, נחל זוגן מחבר אותנו לשביל ישראל,הסינגל המטורף(ג,ג),התצפיות אל יוטבתה, בכוחות  וטיפות מים אחרונות אנחנו מגיעים אל ביתו של חרובי מבארי ,שכבה של זיעה אופפת אותי.
אודי מודיע על 70 ק"מ,1500 מטר גובה מצטבר,אני מנשק את הכרית וגונב שעת שינה עד שחרובי מגיע ומכין לנו סטייקים.
בסבוב הקודם בשחרות עת פרסנו אצלהם את ארוחת הערב הבחנתי שהכלבה הלבנה שלו סובלת מפצעים כרוניים באף,אני נותן להם תשורה של שתי קופסאות משושת -משחה העשוייה מצמח הארכובית.
היום השני- יום שישי:  אודי בערב רואה את הפנים השרופות שלי,גוזר את הכיס מהחולצה,עם 2 אזיקונים וסקוץ' מכין לי מגן פנים,החששות מהיום השני גורמות לי לשאת 8 ליטר מים, יורדים בזריחה את שחרות, מקיפים את עובדה ונכנסים לשטחי אש, אני מסמס לאריאל מיקום כל שעתיים ועם הזמן מתבל זאת בחרוזים "רואים את הנוף במעלה עקוף", "בשער צניפים אוכלים כמו קופים".
אל שער צניפים מגיעים לארוחת בוקר, הגב מאכזב ביבשותו אך הקיר מקנה צל לארוחת בוקר של טונה, תירס,עגבניות ועוד,אודי פונה למנוחת הבוקר אך במדבר אין רחמים תוך מספר דקות הצל נעלם ואיננו עוד.
 בלית ברירה עולים על האופניים וממשיכים לקניון הלבן,שוב מגמה קדימה למניעת מנוחות מיותרות,על הדרך נתקלים בפראים,הדרך מישורית ונעימה אך בדשדש אנחנו שוקעים, סיגלנו טכניקת רכיבה של בעיטה בסבל להחזיר אותו לאיזון, בקניון הלבן אני מזכה את אודי בשעת שינה ואף מכסה אותו במפה.
הר כרכום מתקרב, שבועיים קודם ביום השטפונות (ג,ג) של פסח, טפסנו אליו בסינגל מצפון מערב והפתענו את הפקח בירידה,אני דוהר אל כביש 10 אך כל מה שיוצא לי זה ממוצע רכיבה של 12 קמ"ש,המרחק הוא גדול ואני משחק בהפיכת אודי לנקודה כדי להעביר את הדרך,במשחק אני רוכב ,פותח מרחק מאודי עד שהוא הופך לנקודה באופק ואז תופש איזה שיח עם צל ומחכה לו.
 בכביש 10 ניגשים אלינו החיילים המצרים, מסרבים לתמונה,אחריהם מגיע הסיור הצבאי ,הגשש יורד לבדוק את העקבות שלנו לצד הגדר והמפקד מזהה אותי מהפעם הקודמת(ט,ג) כשרוקנתי לו את כל ג'ריקן התה.
אריאל מודיע שאת בעיית סוף היום השני הוא פתר בדמות ניסים שירד עם בנותיו ,אוהל ושקי שינה לישון איתנו בביקעת חיסון,גלית שלחה ארוחה חמה, אנחנו מקוששים עצים ולא מאכזבים את בנות משפחת יונש במשחקים וצ'יזבטים מסביב למדורה.
היום השלישי-יום שבת: אחרי שקרטענו בשינה, קמתי עם סימנים לא ברורים בבטן שהזכירו לי קריסות אחרי אוכל בהודו,אני לא יכול לראות חטיפי אנרגיה,אני נשמע לבטן ולוקח 2 אגסים ותפוח, פראים מגיעים על רקע זריחה בהר כרכום ואני לוחץ על הדוושה להספיק כמה שיותר לפני השמש,חולפים על הפניה להר עריף,הרכיבה מלווה בגרעפסים ,עקב מצבי מוותרים על בארות עודד ומגיעים למפער ערוד, גולשים למכתש, השחור זורם ולא מאכזב,מחביאים את האופניים בוואדי ונכנסים לקניון הפריזמות,המזרונים נשארו על האופניים אך זה לא מפריע לאודי לגנוב מנוחה קלה,
על השחור אני מפגין פלגמטיות ובחציית אחת הוואדיות אני לא מתקן סטייה ופוגש בתנועה רכה את האדמה,קם, בודק נזקים וממשיך לרכב.
במעלה רמון אני מסמס אל אריאל את הסלוגן "במעלה רמון איבדנו את האון",שעה וחצי אופניים על הגב,מדרגות סלע אל קצה המכתש,אני לא מקשיב לגוף שלי ,מוותר על מנוחה וחולף ברכיבה על פני "סוכה במדבר" 15 שנה קודם בעת שעניתי להגדרה נפלט מזרח שהיתי מספר שבועות במקום שהקימה גיורת גרמנייה בשם רחל בת אדם , אני מתחיל להזות ונזרק מהאופניים לחורשה בפאתי מצפה, נשכב ומתפשט בחורשה,אחרי חצי שעה של התאוששות אנחנו מגיעים ל"צל מדבר", מקבל אותנו זיו ספקטור,איש חינוך עם מודעות וחזון.
החושה שאנו מקבלים מספקת, אני במאזן אנרגטי שלילי,גורר את עצמי למקלחת נשען על הקיר ועוצם עיניים, יש לי את הלילה להתאושש,הזיות,חולשה נוראית ,כאבי בטן .
טלפון מאביב ב 24:00 מעיר אותי ומפנה את תשומת ליבי לכך שאודי לא נמצא,אני מתקשר לאודי שמבשר לי שהוא  בעצה עם אביב הזעיקו לי רופאה, אני מנייד את עצמי אל פינת הישיבה, הרופאה מגלגלת את עצמה פנימה, נאנחת מהדרך ומתחילה לבדוק אותי,מחייבת אותי כמה לירות על לפרומיד והולכת לדרכה
היום הרביעי-המשבר: אני מתעורר בבוקר לשרב כבד, אובך נוראי,שתי דמויות הולכים על שביל ישראל,אני שוקל פרישה, טלפון לשלומי והוא עם אלון "סבא" בדרך לאילת,אני שוקל איסוף בחזרה,למרות שיש לנו יום ספייר אני מרגיש שהטיול הזה נגמר.
אודי וזיו מפנקים אותי עם קורנפלקס ויוגורט,מדברים על הבדואים והנגב , אני לא מצליח להתרומם,יש לי דמעות בעיניים וכעס על הבטן שאכזבה אותי,אני מקפיד לשתות ולהשתין.
בשתיים בצהריים אני פונה לכיור להקאה אחרונה של פתיתי יוגורט וקורנפלקס,בארבע אני לוקח החלטה להמשיך,אודי מתקשר למפעלי ים המלח ומכין אותם לקפה של חצות, המחשבה שמישהו מחכה לך בצד השני מעודדת.
מתחיל לשחזר טיפולים תזונתיים שעברתי בהודו בקריסות של מערכת העיכול,לשתות שבע פעמים מהגנגס,לאכול חצי לימון עם צ'ילי חריף ששורף את הכל,ביצים קשות ומלפפונים כנגד אמבות,אני בוחר בדיאטת תפוחים ומיץ פטל להמשך.
 אני עולה על האופניים וזורם את שביל ישראל על המצוק ומחליט לנתק את החלק התחתון מהגוף,בתנועה מדיטטיבית מניע את הפדלים ללא השפעה על הבטן ובית החזה,עליות עולה ללא מאמץ, בקשות יורד ומצליח לשמור על דופק מינימלי, לוגם מיץ פטל כל מספר דקות ושומר על קצב קבוע, חושב על מילותיו של זיו לגבי הגיל שניתן להשפיע על צעירים "אם אתה לא סוציאליסט עד גיל 20 אתה מניאק ואם אתה לא קפיטליסט אחרי גיל 20 אתה אדיוט" שומר על קצב קבוע ,עובר את מעלה מחמל, מזהה את הכניסה לסינגל המוביל לבקעת אבוטריפה(ט,ג) ,נזכר ביובל, נחשון, אריאל שלמה ורועי מהסבוב האחרון לעין אום צאלח(ג,ג), נחל מרזבה ומחייך,אוכל תפוח במעלה נוח וגולש בשעת ערב לבקעת אבוטריפה,אודי רוצה הפסקה אבל אני מושך בקצב 16 קמ"ש לנצל את שעות האור האחרונות,אבוטריפה בערב זה ארמסטרונג על הירח,עובר את הפניה לעין אום צ'אלח ומחייך לזכרון תמונת הפורנו עם הקסדות.
העליה לשלוחת צלמון ארוכה משחשבתי ואני נאלץ לעצור לארוחת ערב,אודי נשכב לישון ואני מתנועע חסר מנוחה,מרכיבים פנסים,ומתחילים לזרום את שלוחת צלמון,מהאדום מזהה את היציאות לנחל שרף(ג,ג),נחל חגור,ממשיכים בנחל חווה,נשפכים לנחל צין, בואכה המפעלים ,השעון מראה 70 ק"מ 860 עליה מצטבר,אודי מחייך ואני מרגיש שהטיול ניצל ,מאיר אריאל ביטא זאת טוב ממני"מה אני לא נורמלי להיות נורמלי ? ".
טלפון לאריאל שצפה שנגיע רק בשתיים בלילה,קפה ומקלחת במפעל,אריאל מגיע ואנו מקבלים סיור במפעל, משאיות של 200 טון ודחפורים עם כף של 40 טון אוכלים את המדבר
טלפון לילה לפצ'נגה מנבטים, מסדרים לי ולאודי מיטת נוער לשעת שינה.
היום החמישי- התאוששות: אחרי ארוחת בוקר קוצ'ינית של האם מרים,אנו פונים לסיור בוקר במרכז ליהדות קוצ'ין,הבית כנסת מהודר ,צד את עיני  שעון קיר ובו מצויינים אותיות במקום מספרים,בעבר התארחתי עם הילדים במקום וזכינו להשתתף בטקס הכנסת תורה בסוכות.
חוזרים לאופניים ,נחל דימונה זורם בירידה אל המחצבות, מנוחה ותדלוק ואנו מטפסים רגלית כמובן אל הר כיפון בואכה ערד,יש דרכים שיש להם כוון אחד,אין סיבה לעשות אותם לכוון השני פרט לצורך החולני של שני אנשים לחצות את המדבר ,הדרך מוכרת לי ממסלול נחל חימר(ג,ג) שעשיתי פעמיים חודשיים קודם,שוב שעה וחצי של לדחוף את האופניים,אל הילדים הבדואים של לפני המנחת,אודי מנפח להם את הגלגלים ואני דוהר אל המנחת למשמע צעקותיהם שהאויר שוב ברח.
ערד ממלאת אותי שמחה ,אני חוגג עם לימונדה ברובע האמנים ,
את אורי רוזלמן,שותפו של אודי במסעות הקודמים אנחנו תופשים בעלית כביש להר עמשא,שחררו אותו מהמילואים והוא רץ להצטרף.
את אותו הכביש חצינו חודשיים קודם  בדרך לעין גדי דרך תל קריות ושוכני המערות(ג,ג) בדרום הר חברון,מהרהר איך הקיבה של אודי שרדה אז את שתיית הסמנה (שמנת) מתוך המחבצה (עור כבש אטום) של המקומיים.
היום השישי: שניצלים אצל נחשון בליבנה סוגרים את הערב ,המבנה המשפחתי של נחשון מזכיר את שלי: בת בכורה,בן סנדוויץ' ובת קטנה העונה לשם תמר,אני מדחיק את הגעגועים ונפטר מהצמיג -800 גרם והשרשרת ספייר -350 גרם.
זריחה ביער יתיר פותחת את היום, חירבת ענים, חירבת יתיר של תוואי שביל ישראל,אנו יורדים קצת מהשביל ומזהים חווה ,נכנסים מזדהים ומקבלים קפה וארוחת בוקר ,לאחרונה החווה עלתה לכותרות, שי דרומי הבעלים נמצא היום במעצר בית לאחר שירה למוות בפורץ בדוואי,
חולפים על מיתר,סנסנה,היום הטיול מפגיש אותנו רבות עם גדר ההפרדה,מוותרים על הטיפוס ללהב,שם נמצא מרכז ג'ו אלון-המרכז למורשת בדואית, ג'ו אלון שהיה נספח דיפלומטי בארצות הברית נרצח בעת שבתו רחל ,ידידה טובה שלי היתה בת 6 ,אני מהרהר במאבקה בממסד לקבל את חומר החקירה שלא משתחרר למרות זכייתה בבג"ץ.
 נכנסים לחירבת זעק,במקום מערות מסתור מימי בר כוכבא, סיור, תה ובקור במערה המשמשת כיקב.
רוכבים על דרך הפטרולים אל קניון נחל אדוריים מתחת למערות חזן, המקום אהוב עלי במיוחד בתקופת פריחת הכלניות ,נזכר בתמונת ההשתקפות(ג,ג) שצלמנו ,שוב פוגשים בשביל ישראל בואכה לכיש,
שלמה יוסף מביא 6 ק"ג שיפודים, כל שומרי הגן על נשותיהם מגיעים למסיבת הפתעה לאריאל, אורי מגלה סימני ביישנות, טוחן שיפודים ונשכב לישון.
היום השביעי-גמיעת מרחקים: שלמה יוסף הבטיח ומצטרף,אני מוותר על התיק ונשאר עם סבל בלבד  ,רצים צפונה כשהקו המנחה להספיק כמה שיותר
רוכבים את שביל ישראל,חולפים על פני תל לכיש נזכר בטיפוס(ג,ג) אליו ומגיעים לבית ג'וברין.
אודי שם לב שאני בלי תיק ומודיע 
"עזרא, יש לי שתי בשורות,האחת טובה והשניה רעה"
"תתחיל בטובה"
"התיק שלי קל" הוא עונה
מסלול הבית שלי, קפה בבית ג'וברין מתחיל את יום חציית הכבישים ותחנות הדלק,אנחנו רוכבים בחילופי זוגות,כל כמה קילומטרים מחליפים בן זוג וממשיכים, הקצב עולה לממוצעים שהבאנו מהבית.
על אותו הכביש נרכב חודש אחרי 66 ק"מ,בתאריך 06\06\06 (ג,ג) 06:00 בבוקר.
משמאלנו בית ניר ,לימים נייצר פה עם רובי וישי את שמן שומרי הג (ג,ג)ן.
אחרי בית ניר,חוזרים לשטח,לשמאלנו הפרדס בו נחנו בטיסה נמוכה בשפלה (ג,ג),הטיול בו הצטרפו אלינו לראשונה אודי והבן דוביק.
 חולפים ליד תל צפית, תל שאנחנו אוהבים לבוא מהבית לטפס ולחזור,בעליה לתל טבענו את המושג "עלייה ממיינת או מנפה"(ג,ג),מימין משתרע לו יער חרובית, הבייבי של אריאל שמגיע כל שני וחמישי לטפח את הסינגלים (ג,ג) שלו, גוזם ומגרף,מקלטר ומנקה, לימים יזכה אריאל לעדנה באירוח הליגה למקומות עבודה (ג,ג) ביער.
 רוכבים על תוואי כביש 6 אל כפר מנחם, טלפון לגלית מזכה אותי במבול נשיקות וארבע נקטרינות מתחת לגשר בכפר מנחם,
ממשיכים לרוץ לאורך כביש שש,מערבית ליסודות חוצים את השורק, לימים נחצה את ישראל ממערב למזרח 
בקדחת שלושת הימים-ים תיכון,י"ם-ירושלים,ים המלח.
ממלאים מים בחולדה, תל גזר ששלבנו בעבר עם סינגלים בכרמי יוסף (ג,ג),חולפים על פני בית הבד היפה-לימים אשוב לכאן עם ישי למקצה שני של מסיק זיתים 14.5% מ-526 ק"ג ל-77 ליטר שמן נבאלי מתוק, פדואל לארוחת בוקר בתחנה,ארטיקים בגימזו, משלבים סינגל במצפה מודיעין, בתל חדיד חוצים את כביש שש, נזכר בנחשון שישב פה שלושה חודשים במערה על התל להגנה עליו מפני הכביש,
על נחשון ומאבקיו בממסד יכולים לכתוב ספר, נוסע על אוטו מקרטע עם כיתובית "ארץ שהריה כבישים ונחליה ביוב",מרסס לעיני כל בצומת הלידו בואכה ים המלח את "דבר המדבר- כבד את אמא אדמה",זוחל אל רמת חובב ומוריד את השלטים"רמת חובב-גם אנחנו ירוקים", יורד בסנפלינג למשרדי כביש 6 עם השלט " כי לטבע אין חלקי חילוף",עומד בצמתים עם "לא לכביש הורס ישראל"  ועולה להר מונטאר עם חולצה ובה ציור של יעל עם הכתובת "כביש 80 על גופתי המתה"
 כביש 444 מוביל אותנו לבורקס דויד ,חוזרים אל שביל ישראל אל פארק אפק,מבואות הירקון,סופסופ יש לי ברזומה את הירקון ,בירקון נפרדים משלמה שממשיך לגני התערוכה.
 ואנו? הריח של הפלאפל בהוד השרון הביא אותנו לרכיבת אורבן שמסיימת 120 ק"מ,יום נפלא
אחרי החביתות והסלט של תמי ,אני מקבל חדר מנשק כהרגלי את הכרית והולך לישון.
היום השמיני- אל הגליל: אודי מעניק לי חולצת רכיבה ארוכה מתנה אחרי שהתעלקתי לו על החולצה ספייר שלו במדבר.
בצפון אני אורח ,אורי ואודי מתווכחים ומחליטים על המשך הדרך .
מתחילים לרכב לאורך נחל אלכסנדר -עוד וי שסימנתי,נחל תנינים,צילום נוסטלגי בפרדס חנה בתיכון של אודי ,פוגשים את חורבות הכפר צ'רקס ליד גן שמואל, מעיינים בחורבות כביש 6 בקטע הצפוני, ערה, גבעת נילי אל גלעד ,גבעת הרקפות,החוט הקושר את התיק לסבל משתחרר אני מגלה פלגמטיות ועד העצירה החוט מתלפף סביב הפריילוף ,אורי מגלה מיומנות ומתיר את התסבוכת ,אני דורש מעיין ומקבל את עין אלכפר ליד דליה ,נחל קיני אל מגידו ,כמובן שנזכר בפלוטו וביום שנכנסתי לקיבוץ עם הילדים בהנחה שיש שם מוזיאון המנציח את הכלבלב וגדי בעליו,
נכנסים למושב היוגב לארוחת צהריים,לבחור אוסף טרקטורים מרשים
 תוך כדי רכיבה לאורך הקישון מתחילים טלפונים למציאת מקום לינה ,הסניף בבית יהושוע לא מגלה עניין,לאבשלום מבית שערים אין מקום, הוא מציע אוהל בגינה ובא לבקר אותנו במרכז המסחרי.
אורי נשלח לקניות במרכז אך נעלם לאמבולנס התרמת דם,אני ניגש ומוצא אותו שוכב ומדמם לתוך שקית, אני מודיע למתרים שלא ישמח יותר מדי, הדם הזה נעשה בו שימוש יתר של מאה ומשהו קילומטר היום כך שהוא לא שווה כלום, אורי מבחינתי קבל את התואר "משוגע" אבל מודה שחטאתי גם בכינוי "פסיכופט" מדי פעם.
ממשיכים לבית לחם הגלילית  לדודה עמליה,אשה יקרה העושה אומנות ומייצרת פסלים מכל דבר יבש הנמצא בטבע,שינה רוויית יתושים מובילה אותי אל היום התשיעי.
היום התשיעי-אל אמירים: על פי דרישתי יורדים אל נחל ציפורי חוזרים טיפ'לה אל טחנת הנזירים,ליד המעיין אוכלים ארוחת בוקר ,פוגשים רוכבי אופניים שמתעניינים לגבי הציוד,מחיוכי ההתעניינות עוברים לפעירת פה קולקטיבית כשאנו עונים שהגענו מאילת ,ממשיכים לכעביה, דרך נופית אל אלון הגליל,חותכים אל המוביל ( לימים נרכב בשביל זה בלילה שקדם למלחמה בלבנון עת רכבנו מים אל ים וחזרה קרית ים-כנרת(ט,ג) וחזרה ,120 ק"מ לילה יום),עולים לעילבון,חותכים למרכז גמילה ומשם גולשים לכלא צלמון ,בקבר חבקוק אני מתפלל בעקבות דרישה של המשפחה שמתקשרת ,מפרסם את הסלוגן "עושים בוק בקבר חבקוק" ויורד לטבול עם החסידים במעיין.
מחכים לשעה קרירה יותר ומתחילים לטפס עם מלאי של דודבנים אל אמירים, מצעד לצעד הנוף של הכנרת נגלה אלינו יותר ,אנו דוחפים את האופניים בשעת שקיעה ונזכרים בדחיפות לערד ובמעלה רמון, באמירים מחכים לנו רובי וישי עם בית לאירוח שרובי ארגן.
באמירים בבית משפחת מילר מקבלים את השבת ,רותי הקדרית היחידה הלא עונה לשם רחל מכינה לזניה ועוד דברים טובים,אורי אחראי על ניקוי הכלים ,אני מסמס לגלית "נושמים אויר הרים באמירים" ומקבל בתגובה "כוס אמק".
היום האחרון-אל הירדן: אני יורד לזנות ,משאיר את הסבל באוטו,ויוצא פראייר עם 2 בקבוקי מיים,עולים למירון דרך הר הילל והר שמאי ( לימים נרד את העליה הזו בטירוף(ג,ג) של כנרת -מירון- כנרת 70 ק"מ, 2200 מטר מצטבר), אני כבר לא רואה ממטר רוצה הביתה לילדים,שייע וניסים הגיעו גם  לרכב ואיתם נחזור גם הביתה,המצלמות מתקתקות ,מגיעים לפסגה שם נרקמת המזימה של  מפגש הגלילים מורחב (כנרת- מירון- כנרת), פוגשים את הפקח ונרתמים לנקות את החניון בתמורה לקפה ,יורדים מהמירון אל המכולת בגוש חלב ,בעתיד בעליה למירון אפגוש באותה מכולת שתי מטיילות את שביל ישראל כשאחת מהם מעוניינת לפרוש,אני מצטרף לנסיונות השכנוע  להמשיך בנימוק שאורך הזמן הוא איננו אורך הזמן האמיתי כי אם הזכרונות.
ממשיכים אל בית כנסת בגוש חלב אל הסינגל בנחל גוש חלב, בדישון אנחנו כבר רצים בלי הפסקה עד הירדן, טבילה בירדן, רכיבה אל יורם מיסוד המעלה לקפה ומקפלים את הבאסטה,
אורי לוחץ להמשיך לחרמון,אודי סוחב מחלה ואני שרוף מגעגועים 
רובי,תותח כבר אמרנו? מארגן הקפצה חזרה לאמירים והבייתה
אחרית דבר: את המצגת שאריאל הכין העברתי במהירות שיא לעיני 30 עובדים מהזרע ג'נטיקס, חמש דקות לתמונה בתכנון יושמו ל- 30 שניות בשטח,מקורות מהימנים דווחו על אירועי סחרחורת בשטח.
לחטיפים לקח לי חצי שנה לחזור,בחטיפי חלבון אינני מסוגל יותר לגעת.
להר חזקיהו(ג,ג),שחרות(ג,ג)  חזרתי לסבוב נוסף בכוון ההפוך,לצפון פרט לביקור משפחתי אצל דודה עמליה לא חזרתי.
ואודי? אנחנו ממשיכים לסמס אחד לשני  "במעלה זוגן יבש הדגן" ,"הנני כאן בבאר מלחן", "תזכו לעדנה במעלה גדנ"ע"
הפניה לגלריות: אודי ישן בארץ ישראל,מסע מים לימה 1 ,מסע מים לים -המשך,ניסים מארח בביקעת חיסון ,היום האחרון עפ"י ניסים,היום האחרון עפ"י רובי
תודות: אריאל,ניסים,רובי,אילן והדר חרובי משחרות,זיו ספקטור מצל מדבר,מפעלי ים המלח,פצ'נגה מנבטים,נחשון מיער יתיר,הגר מלכיש,שלמה יוסף,בית משפחת קרני,אבשלום דדוש מבית שערים,דודה עמליה מבית לחם הגלילית,ישי ,שייע,בית משפחת מילר מאמירים, יורם מיסוד המעלה וחיים חברו הקרוב של רובי וכמובן לגלית שאפשרה את הגשמת החלום הזה.