לא מצליח להיגמל...
פורסם על ידי:
,
18/04/2012
כמה הגיגים על שינויים בסגנון הרכיבה
"אלוהים איך אתה רוכב ככה"
"מה"
"הזוויות והכידון, השם ישמור"
"זה הכול בגלל הכיוונים של עמוס וולף"
תמיד אני מזהיר את כל מי שעולה על הסופרפליי שלי וכך גם שלמה מקבל ממני הנחיות לפני שאני טועם מהאנט'ם החדשות שלו, זה נותן לגיטימציה ליורם להמשיך באותו הקו.
"עמוס, הא? לקח לך אופניים מעולות והפך אותם לאופניים שנוסעות רק בקו ישר,
יאללה מספיק, תשנה פאזה, תחליף כידון תרים אותו, הזוויות שלך מחורפנות, ממש סכנת חיים"
"אבל...רק עכשיו שחררתי סדרת כתבות לבייקפאנל".
"עזוב אותך מפגר, הגיע הזמן שלך להיגמל מהקומונה הזו, זה לא חטא ליהנות, קח את הזמן, תסתכל על הנוף, תראה הגוף שלך לא מפסיק להתפרק בזמן האחרון, קודם הגב עכשיו הברכיים, שחרר"
וואללה צודק הבחור אני מהרהר ובהשראת יונה מאתר דיי מהר כידון של ג'אינט אנט'ם 29 , אפשר סופסוף להוריד את הפלסטרים, הבולם כבר לא יחרץ יותר מהכבלים.
בשלב הראשון נפגעת התזונה, מקופלות ופסק זמן חוזרים להיות INN ואילו רמות הטריגליצרידים בדם כבר לא מעניינות ומתחלפות ל-OUT , למראה השעיר והאנורקטי מתווספת כרס קטנטונת ומיודענו ירון מסמר מכיר לי מחדש רכיבות עם ערכת קפה ונקודות פידינג זון מאולתרות, להפתעתי אני מצליח להגיב לפק"ל קפה בסבלנות ולא בטיקים עצבניים בכל הגוף.
הגיע הזמן להיגמל, זה ממשיך בהורדה במינון הרכיבות ומתארך לרכיבות לא בררניות עם רוכבים לא ממש מוכרים, לימור האיש שחרט על דגלו את המוטו להתאמן בכביש ולא למהר בשטח לוקח אותי תחת חסותו כדי להחזיר אותי למוטב.
על כן אני קובע רכיבה בשמונה ורבע בעדולם עם מועדון הגימלאים של יום רביעי, במשמעת קומונארית אני מוצא את עצמי לבוש , רכוס קסדה וממתין, שלב נוסף בתהליך הגמילה הוא לדעת להמתין, שום דבר לא יקרה אם נחכה קצת, בגלגול הקודם כבר מזמן הייתי מטפס לחוות צוק להעביר את הזמן עד שכולם מגיעים כדי לזכות בעוד כמה רגעים סוערים של דופק גבוה.
שמונה וחצי כולם מגיעים, רבע לתשע מתחיל Small talk שהופך ל- Big talk לקראת תשע.
עולה עם כולם בסינגל ולאט לאט מחלחלת לי ההכרה שהחברים שקבעתי איתם לא באו להכניס את הרכיבה ליומיום שלהם אלא באו במתכוון להכניס את היום לרכיבה.
כשמתחיל השביל הרחב משתלט עלי האינטרוול האנארובי המוכר מהאימונים ההם ובפעם הבאה שאני מביט לאחור אני לא מוצא שם אף אחד, לרכב לבד אני יודע כבר מזמן, וכשרוכבים לבד הרכיבה הופכת נוסטלגית כשדמויות מהעבר חולפות אל מולי, הנה ירון כהן ודימה על 29 קשיחים מבוצבצים בבוץ והנה נועם הררי מגיע ראשון ולא משנה אם זה פראגון במבחן או פוג'י זנב קשיח, הנה מאיר שפרש אחרי שהרכיב את הקליטים הפוך והנה סינגלספידר דני גרביים נקרע על הכביש חזרה מזוהרים , אפילו עידו מזור וליאור שלו קוטעים לי את קו המחשבה על גבי ניינר וטרק שכוך מלא 26.
במסע שכנוע עצמי אני מאשים את האינטרוול בחוסר סוציאליות שלי ואיך התפתיתי ברגע לרכב כמו פעם ולנטוש רוכבים בסינגל, אולם תוך כדי הנסיעה הביתה חולפים בי ההרהורים שהקומונה הזאת באמת חזקה ממני ושלעולם לא אצליח להיגמל ממנה עד שטלפון נוסף קוטע את מחשבותיי
"עזרא היי זה גיא חלמיש ויש לי הצעה מיוחדת בשבילך..." אבל עזבו אתכם מההצעה, לי זה מספיק כדי שחיוך גדול יתפשט על הפנים שלי.
פורסם במרץ 2012 בקומונת 4 אפיק
שאלות ותגובות
נכתב ב - 19/04/2012 16:22:56
נכתב ב - 22/04/2012 20:29:42
נכתב ב - 04/05/2012 10:16:06
גמילה
השלב הראשון בכל טיפול גמילה הוא הכרה בעובדה שאתה מכור. כשאדם מגדיר את עצמו כמכור משתמע מכך שהוא מזיק לעצמו בדרך כל שהיא. זה לא פשוט להגמל מסמים (אנדורפינים ואדרנלין). יתכן שזה הזמן לחופשה ארוכה בהולנד.
נכתב ב - 10/09/2012 22:05:34
לכתוב...
לכתוב זה טוב,
לכתוב טוב זה עוד יותר טוב,
לכתוב מעולה עושה הכי חשק לקרוא...
הוספת תגובה
להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר
|