טרנס אלפ שטח- הסיפור המלא
פורסם על ידי:
,
28/07/2010
17-24 לחודש יולי 2010 22 רוכבים ישראלים יצאו לרכיבה של 600 קילומטר עם 21000 גובה מצטבר, לשמחתי עלה בגורלי להשתתף במשלחת ולרכב איתם
התחרות 17-24/07/2010
Fussen-Riva del garda
600 קילומטר 21000 מטר גובה מצטבר
היום הראשון
Fussen(germany)-Imst(austria)
80 קילומטר, 1958 גובה מצטבר
כמות מגולחי הרגליים בקו הזינוק מבהירה לנו שמדובר ברוכבי כביש מתחזים, כולם שדופים כמו כלבי סלוקי משחרים אלי טרף, זוגות זוגות מתנקזים אל הכביש הראשי בעיירה, כל זוג עם סט תלבושת תואם, מתחרים סדרתיים מגיעים לבושים בחולצות ה Finisher משנים קודמות, 2008 הירוקה, 2007 הצהובה ואפילו 2003 האדומה נמצאת על קו הזינוק, זקן המשתתפים בן 67 ובכיר המתחרים התייצב משנת 1997 לכל אחד מ-13 התחרויות שהתקיימו, 26 שכוך מלא מככבים אם כי המון זנבות קשיחים מתרוצצים בינהם, אופני cube גרמניות שולטות ובין לבין סוגים שלא הגיעו לארץ כמו pitpro ואפילו ktm המוכרת לנו מתחום האופנועים .
קצת לפני עשר בבוקר, מעולם לא התחלתי רכיבה בשעה כזו, בדרך כלל בשעה זו אני לקראת סיום סטייג' בארץ, שוב דאגה, לא עשיתי הכנה אחד לאחד.
המתח בשיאו, אין לי מושג איך הגוף יגיב לסטייג' אחרי שלושה שבועות שלא עשינו אחד כזה, מה גם שאופיר הבטיח שנסבול מג'ט לג כתוצאה מהטיסה למינכן בלילה הקודם.
כיאה לרוכבים שתוכנית האימונים סירסה להם את היצר אנחנו פותחים לאט ושומרים על קצב קבוע, ההתרגשות מטורפת, אנשים מעודדים בצידי הדרך ב FUSSEN , בתפריט יום לא הכי קשה, משהו טוב לזרום איתו כדי להיכנס לשגרת הפידולים, ג'ונסי עם ג'יפיאס ואני עם ה Polar, אני מודיע לג'ונסי לא לעדכן אותי לגבי עליות של 100 מטר, זה משול לרבע שעה על הטריינר ולזה לא שווה לי בכלל להתלבש, 400 מטר זה כבר טוב, אשתי נתנה לי שעה להתפרע, 1500 מטר זה כבר שלוש שעות, זהב.
משנה את תצוגות הpolar לפי תנאי השטח, אוהב לראות את המספרים רצים, בירידות על תצוגת הקילומטרים, בעליות על הזמן או על תצוגת הגובה המצטבר.
עקב תחושת נימול באצבעות הידיים אני רוכב בלי תיק, בתיק על הרמה- תמרים מג'הול וכדורי מלח, בתיק אוכף- פנימית, מולטי טול, רפידות ספייר, מעיל רוח ושני ג'לים של GU , בכיסים האחוריים שני בקבוקי מים שביחד עם הבקבוק באופניים מביאים אותי ל2.25 ליטר, מצלמה, עוגיות, סנדוויץ' עם דבש ושקית אגוזי מלך, על הראש קסדה ללא מצחייה כדי לא לאלץ את הצוואר להרים את הראש יותר מהנדרש.
לאט לאט משתחררים, אחרי רכיבה בין מסילת רכבת לנהר בשיפוע המזכיר את השורק מגיעים אל ה Feeding zone הראשון, בננות, תפוחים, תפוזים, ממלאים את הגוף באיזוטון, נועלים בולם ומתחילים לטפס, 700 מטר טיפוס, 30 אחוז שיפוע בסלאלומים מתחת לקוי רכבל הסקי, לא מתפתים להשאר בפלטה הבינונית, ברגע שקצת קשה מורידים לפלטה קטנה, לא נלחמים, עוברים פחות לעמידה, מדי פעם משחררים יד מהכידון, מסובבים ומשחררים את הכתפיים.
ביננו הרוכבים נמצאים גם אנשי ה Rescue team רכובים על אופנועי שטח כבדים, עם תיקי ענק ובהם ניתן למצוא את כל ציוד העזרה ראשונה שאפשר לחלום עליו, את העליה הארוכה לרכבל העליון אנחנו צולחים בקצת יותר משעה, מכאן ועד לפיסגה פינקו אותנו המארגנים ב 200 מטר של דחיפה, כל אחד בדרכו שלו, אחדים מרימים את האופניים, אחרים מוליכים אותם לצידם, אנחנו עדיין לא מאתגרים את עצמנו בלנסות לטפס ולעלות דופק סתם, אין טעם להישרף על היום הראשון, למעלה פרות רועות באחו, לכל אחת פעמון גדול לצווארה, תנועת ראשי הפרות בעת האכילה מייצרת נגינת פעמונים רגועה, מחזה זה יחזור על עצמו בכל אחד מהימים הקרובים, לרוכבים הרגועים הצלילים יפיחו שלווה, לקריזיונרים הם יעלו על העצבים.
לובשים מעיל רוח, פותחים בולמים וגולשים למטה, השיפועים מטורפים בתחילה, בדרך כורכר טכנית, בשליש האחרון כשהירידה הופכת לאספלט אני רוכב אחרי ג'ונסי ומנסה להידבק אליו, כאן אין לי סיכוי אל מול גלגלי ה-29 אינץ' של ה Titus racer x titanium של ג'ונס, אופני הסמי טריילר שהוא בחר לחצות איתם את האלפים כדי לקבל ביטחון בירידות עקב יכולת טכנית לא גבוהה גרמו לו לשלם בגדול בעליות, אין מתנות חינם.
Feeding zone שני עם דגש לבוטנים מלוחים, הרוב מוותרים עליו, אנחנו לא, יורדים, אוכלים, שותים , מתנערים, משמנים ומשם בטיסה מהירה עם אייזיק וגלעד אל קו הסיום, חמש וחצי שעות שהעניקו לנו את המקום ה-155 מתוך 160 זוגות בקטגורית רוכבי המאסטר ואת קטגורית D-הקטגוריה העממית משפחתית, מכאן נשאר רק לחכות בדאגה לאחרונים ובעיקר לרמי עם הקרסול הנקוע תוצאה של התרסקות עם הווספה יום לפני ההמראה.
תורת היחסות מתנפצת לנו בפנים אחרי עיון בלוח התוצאות שמבהיר לנו שהמקצוענים סגרו את הסיפור בפחות משלוש שעות.
בלילה ליד כל מיטה בקבוקי תוספי מזון שלא היו מביישים בית מרקחת שלם, ויטמין C , מולטי ויטמין, כדורי מגנזיום, BCAA , Q10 .
משחות נגד כאבים, נגד טחורים, נגד שפשפות, משחות הגנה ומשחות לשפתיים, הכול יש בארסנל.
הלילות הופכים להיות לסאגת הפרשות, שני זכרים בגיל המעבר פולטים מכל חור אפשרי בגוף את כל מה שצברו במשך היום.
היום השני
Imst(austria)-Ischgl(austria)
80 קילומטר, 3184 מטר גובה מצטבר
ברוכים הבאים אל קטגורית D , הקטגוריה של הלא מושלמים, בעלי היופי האסימטרי, היופי הסוריאליסטי, בעלי החינוך הממלכתי, המקום בו אחוז שעירי הרגליים עולה, המקום בו מבצבצות פה ושם כרס קטנטונת, המקום אליו מתנקזים כל הצלמים ואין בעייה עם חיפוש אחר זוויות צילום, המקום בו נכנסים ל Feeding zone ראשונים ויוצאים אחרונים אחרי שטועמים מכל דבר פעמיים, שיש תמיד זמן לעצור לקולה, שאם הולכים לאיבוד בדרך אז לא נורא, זהו המקום בו משפרים את המיקום רק על ידי פרישה של זוגות אחרים מהתחרות שמרביתם שותפים לאותה הקטגוריה.
ואם תטענו נגדנו שגרמנו לזילות במוסד הנקרא טרנס אלפ הריני לבשר ששותפים לדבר העבירה היו בעיקר עמי הפריפריה האוסטרלים, הדרום אפריקנים והקוסטה ריקנים.
על הפרק יום קשה של מעל 3000 מטר גובה מצטבר, עם שלושה טיפוסים משמעותיים, חששות רבים, פותחים ב 7 קילומטר מישוריים המובילים אותנו לתחילת טיפוס של 1200 מטר בקור אימים, עולים, מקשקשים ורוכבים מדי פעם בחילופי זוגות עם הזוגות הישראלים של אותה הקטגוריה, מעביר את הזמן יופי, פיסגה, גלישה מהירה מתוגמלת בעליית כביש של 500 מטר, פיסגה שניה, הירידה ממנו מתובלת בסינגלים אוסטרים רטובים ועתירי שורשים, הרכיבה על השורשים משולה לרכיבה על צינורות השקיה, מנסים לרכב אבל השורשים גורמים לנו להחלקות מטורפות שמורידות אותנו מהאופניים למרות הצלם ששוכב שם מבוצבץ וחיכה לתמונה, אני מהרהר על האומץ שיש למארגנים להעביר 1200 רוכבים בסינגלים כאלו, מפספס את הפניה ויורד מהמסלול, ממשיך לרכב בכפר תחת מסגרת של טור דה אוסטריה, סימני המסלול נעלמים לי וכשאני מבין שטעיתי ניידת משטרה נזעקת להחזיר אותי למסלול.
עלייה שלישית, 600 מטר נוספים למאזן, מתחילים לגלוש בסינגל חוצה מפלים, יורדים מהאופניים, זה לא הרי ירושלים, הדסה לא במרחק 20 דקות מכאן, פוגשים את ה rescue team עם אופניים מיותרות, כמה דקות לפנינו רוכב שצנח לתהום, קולות המסוק וחילוץ מוסק בין עצי האורנים ליוו אותנו לעשרים הקילומטר האחרונים בסינגל עולה ויורד שכאילו לבקשת התושבים דרש מעבר בין כל בתי הכפרים המצויים בגדה אחת של הנהר וחיסל לנו את כל זמן העודף שהיה לנו, מה שגרם לנו לחרוג בשבע דקות מה CUTTING OFF TIME שנקבע ל 17:00 ולקבל תוספת של שעתיים עונש לזמן המצטבר.
היום השלישי
Ischgl(austria)-Scual(switzerland)
75 קילומטר, 2518 מטר גובה מצטבר
אנחנו מתחילים להשתחרר, יותר ויותר חברים מוותרים על התיק ועוברים לבקבוקים, גם לי יש שיפור ברמת חיים ועקב ירידה לשני בקבוקי מים של 750 מ"ל, מתפנה לי כיס המאפשר לי להפריד בין המצלמה לאוכל מאחור, בתחרות יותר ויותר צוותים ישראלים מעיזים ופורצים קדימה, ראשונים היו אלו עופר ואיציק שברכיבה רומנטית עברו בסוף היום לקטגוריה C
כדי לא לטפס ישירות 1300 מטר, המארגנים מפנקים אותנו בסבוב של 3 קילומטר מסביב לעיר כדי להתחמם, מסביב נראה כאילו הזמן עצר מלכת, אנשים מחוץ למכוניות, רוכבים יורדים מהאופניים, עוברי אורח עוצרים בצד הדרך וכולם נותנים כבוד ומעודדים "הופ, הופ, הופ, הופ" או "אלה, אלה, אלה, אלה" (האלף בקמץ והלמד בסגול), הטיפוס הוא לנקודה הכי גבוהה בטרנס אלפ, 2700 מטר, בגבהים האלו הכפריים פורסים את העשב לייבוש ולראשונה אנחנו מגיעים לפסגות חשופות מצמחייה, כאן הסנריו הקבוע, אוכלים, משתינים, מצטלמים, פותחים בולמים, לובשים מעיל רוח וגולשים בחצי קו גובה למטה רק כדי לגלות שיש לנו 400 מטר לטיפוס נוסף המוביל אותנו לסינגל אוסטרי, עתיר שורשים, הפעם לשמחתנו הם יבשים, אנחנו טסים בין בקבוקי המים הנופלים לרוכבים הראשונים ומגיעים אל הכביש , אל מעבר הגבול לשוויץ, Feeding zone שני על הכביש ואז קטע הכביש ארוך כנגד הרוח, ג'ונסי עושה עלי דרפטינג מה שמאפשר לנו לעקוף כמה זוגות בדרך לקו הסיום הנמצא ב Scual רק כדי לגלות שהלינה נמצאת מחוץ לעיר ב Scual palace , ארמון שהוסב למלון ומנוהל על ידי חרדים מבני ברק ואין לנו ברירה אלא לרכב עוד שני קילומטר לשם.
המיקום שבחרו המארגנים ל Pasta party היה בראש ההר, מה שמאלץ אותנו לעלות עם הרכבל ולחזות במנצחי חמשת הקטגוריות –גברים עד 80 שנה מצטבר, נשים, מעורב, מאסטר מעל 80 מצטבר וסניור מעל 100 מצטבר, לראשונה אנחנו מציצים בפני הילדים הזוכים שזמן רכיבתם קצר בכחצי מזמננו, להפתעתנו פניהם רגילים ואינם שונים מפני הילדים המגישים אוכל במקדונלד , הבנות לעומת זאת למרות החיוכים לא מצליחות להסתיר את קמטי ונמשי הפנים כתוצאה מרכיבות מרובות בשמש.
היום הרביעי
Scual(switzerland)-Livigno(Italy)
75 קילומטר, 2377 מטר גובה מצטבר
אחרי לילה עם נדודי שינה בהם אני מודד את הדופק שלי במנוחה ומגלה שהוא גבוה בהרבה מהנורמל, שוב הלחץ הידוע, הבוקר לא נפתח טוב, תשעה באב והחרדים לא מעוניינים להכין לנו ארוחת בוקר, תחת האיסור להדיח יהודים לשבירת הצום, למזלנו ישנם עוד רוכבים במלון והחרדים נאלצים להכין להם ארוחת בוקר וכך יצא שהתלבשנו להם על הארוחה, למה הדבר דומה? במרפאה שלי יש הרבה לקוחות דתיים שאין להם אישור מהרב לעקר את הכלבות שלהם, אנחנו מאתרים גוי, מוכרים לו את הכלבה בשקל, מעקרים ואז מחזירים את הכלבה המעוקרת לבעלים, אני מסיים את הארוחה עם תחושה רעה בבטן, עולה על האופניים ורוכב לנקודת הזינוק, שם נשכב בין החצרות ללא יכולת לזוז ועם מטען לא מתכלה של גרעפסים בטעם הביצה שאכלתי בבוקר, אסור לרכב בתשעה באב אני מהרהר ומתאמץ לא להקיא, מחשבה נוספת שעוברת לי בראש שכנראה אני לא בנוי למרתון רב יומי, ברגע האמת פשוט לא יכול לסמוך על עצמי, ג'ונסי מדי פעם ניגש לבדוק מה קורה ונותן לי כדור טמס להבססת הקיבה, אני תופס לי פינה ומייחל להיפסל.
אם מרגישים רע אז שיהיה בתנועה, 20 קילומטר עם אלף מצטבר לאורך נהר מובילים אותנו אל רמה שוויצרית, למרות התחושה הרעה אני דיי מתבעס מהעלייה, לא באתי לאלפים כדי לרכב לצד נהר עם שיפוע סטנדרטי, בשביל זה יש לי את השורק.
למעלה פחות או יותר ההרגשה הרעה מתייאשת ממני ומתחלפת באופוריה עת מתחיל סינגל שוויצרי מתוק ורגוע איתו אנחנו מאבדים גובה עד ל Feeding zone הראשון, המארגנים כאילו שמעו לי וארגנו לנו עלייה ב 1*1 של 600 מטר אל הפס האיטלקי הראשון, המטרים האחרונים אל הפס דרדרתיים , במפה קטע זה מסומן כקטע דחיפה, אני מאתגר את עצמי להמשיך לרכב בין עשרות הרוכבים ההולכים שרובם מגיבים לבקשת ה exuce me , המהירות היא מהירות אפס וכאני מגיע לראשון שלא מפנה את השביל, אני לא מצליח להתנתק מהקליט ונופל הצידה כשק תפוחי אדמה, רגעים ספורים של דאגה מתחלפים ברצון להרוג מישהו שמשתחרר ברגע שאני עולה על סינגל איטלקי עצבני לאורך נהר, סינגל עולה ,יורד כשממול עשרות רוכבי אופניים ואופנועים, הסינגל רץ לאורך קילומטרים עד ה Feeding zone השני שלאחריו שוב טיפוס של 400 מטר אל פס איטלקי נוסף, כמויות המטיילים לאורך הפס מטורפת, אחרי מספר ימים עם השפה הגרמנית באוזניים שמחים לשמוע את האיטלקית המתגלגלת לצידנו, בפיסגה אנחנו מגלים שהירידה לליביניו היא בדרך עתיקה ומאתגרת, מלאת פיתולים עם תהום לצידה שלא משאירה ספקות להתלבטות אם לרכב עם מגינים, בתהומות כאלו גם הם לא יעזרו.
נקודת הסיום בליביניו כמו בכל נקודת סיום שנבחרה היא בחלק העתיק של הכפר, הרכיבה על אבני האקר שטיין הארופאיות (fabe ) גורמות לנו להבין את התרעומת של רוכבי הכביש עקב ההתרסקויות בטור דה פראנס האחרון.
אין ספק שיום זה הוא הזוכה בקטגורית היום הכי יפה בטרנס אלפ ולא רק בגללו אלא בגלל שהאישה הגיעה ללוות אותי בארבעה הימים הנותרים .
היום החמישי
Livigno-Ponte de legno(italy)
107קילומטר, 3461 מטר גובה מצטבר
הבוקר נפתח בדקה דומיה לזכר אחד הרוכבים שלא זכה להתעורר בבוקר כנראה עקב עודף המאמץ שהשקיע בימים הקודמים.
שוב בחילות, שוב כדור טמס ולראשונה גם מבט מודאג של האישה, אני נלחץ מהידיעה שיש cutting off time אחרי 70 קילומטר והוא נקבע לשעה שלוש בצהריים לתחתית העלייה בgroosto , מכל הזוגות שני זוגות מקבלים אזהרת קיפול בנקודה זו, למרות שאנחנו לא ממש בסכנה יש תחושת מתח באוויר שלא נפספס.
לכן אנחנו מנסים לצמצם את היחס נטו- ברוטו המזעזע שלנו, מחליטים ללבוש רק מעילי רוח ללא שרוולים שאותם לא חייבים לפשוט בניגוד למעילי הגשם שלא ניתן לרכוב איתם בחום.
אנחנו מנסים לנתח את הסיבות להפסקות הרבות ורק אז נופל לי האסימון שג'ונסי לא מסוגל לאכול תוך כדי רכיבה, בעוד אני מתנהל עם האופניים כמשק אוטרכי אוכל, שותה, מחליף בקבוקים ומצלם תוך כדי רכיבה הרי שהוא עסוק בעיקר בלהניע את המכונה הכבדה שלו קדימה, אז כדי לחסוך הפסקות אני מחליט לעצור כל רבע שעה כדי לדחוף לו לפה שתי סוכריות ג'ל GU, כל שעה עגולה עוצר ומכבד אותו בכדור מלח.
מתחילים לרכב עם עלייה רציפה של 400 מטר גובה, התנאים הטכניים מאלצים את כולם ללכת ברגל, מהירות ההליכה היא ארבעה קילומטר בשעה, של הרכיבה חמישה בשעה, עדיף לרכב אני מהרהר לעצמי כשג'ונסי נותן לי את בירכת הדרך לחכות לו בקצה העלייה, לא עובר זמן רב ואני עוקף את כולם כדי לתפוס פינת צילום ולצלם את עומרי, אמנון ומרקי הישראלים מקטגוריה C שעדיין לא יצא לי לרכב איתם.
סינגל ארוך העובר בין מספר כפרים מוביל אותנו אחרי הקילומטר ה- 14לפקק של רוכבים בסינגל בעלייה לצד נהר, אין אפשרות לעקוף, תקועים.
הפקק מכניס אותנו ללחץ ומשתחרר אחר מעבר על שלוגית, משם אנחנו מגבירים את הקצב בסינגל שנפתח ונהיה סימפטי שנמשך לקטע נפח ארוך המסתיים בירידת כביש דרך מנהרות, שולף את המצלמה כדי לצלם את ג'ונס כשלפתע הכביש תופש סיבוב עם שיפוע לא הגיוני, זה מתחיל להיות מסוכן, זה או אני או המצלמה, בצעד של יאוש אני תופש את המצלמה בשיניים, נועל אותם על השרוך, הכל נוקש שם למעלה, היד מתפנה חוזרת לאחוז את הכידון ומאפסת את האופניים, רגע של פחד מתחלף בחיוך גדול בכניסה ל Feeding zone הראשון, יצאתי אדיוט.
צוברים עוד 400 מטר בעליה לפס בגובה 2200 מטר ומפה יש לנו שעה וחצי לרדת 1600 מטר לנקודת הביקורת, צונחים בזהירות, בצד הדרך בחור חבוש שהתרסק מחובר לאינפוזיה כשלצידו רוכבי הResque team המדהימים.
אחרי 70 קילומטר מגיעים אל תחילת העלייה, אני יורד מהאופניים ומנשק את הרצפה, בשבילי הרגע התחיל הסטייג', בשביל זה באתי לאלפים, בשביל השלוש שעות 1*1 , בשביל רכיבת הדומיה, רכיבת הבית קברות , הגעתי אל הנחלה, לרגע אני מאושר הרי זה הרבה יותר קל מנטלית משבע פעמים אשתאול או חמש שעות על הטריינר או 100 פעמים הסמך של המושב.
ואיך מעודדים פרטנר להתחיל טיפוס של 1500 מטר אחרי שהוא צבר סכום כזה ב 70 קילומטר הראשונים? מעודדים, מילים שהיו שגורות בתקופת האימונים כמו "אתה רך לעצמך" "אתה נשמט" התחלפו ב " אתה מלך, אתה תותח, אתה כריש, אתה נמר, אתה גבר שבגברים, אתה יפה תואר, אתה נסיך מצריים, אם הייתי בחורה הייתי..." רוכב ומעודד, רוכב ומעודד, וכך אנחנו ממשיכים לעלות כשאני מתרגל את עצירות ההאכלה של ג'ונסי והוא? הוא בשלו ממשיך לדווש ללא הפסקה, מכונה מדוושת.
אחרי 800 מטר של טיפוס מתחיל גשם שוטף, מעולה, אנחנו משתבחים כשהתנאים נהיים קשים יותר, שופכים אופטימיות אנחנו פוגשים בנקודת מילוי המים את עומרי, אמנון ומרקי השבוזים ומגיעים אל הקצה.
אלא שברגע שהגענו למעלה וחשבנו שהכל בסדר ונעמוד הזמן, מתחיל סינגל עצבני, עם סלעים רטובים בשיפועי דאון היל, ככל שהמסלול יותר טכני יותר פסולת רוכבים מושארת בשטח, פנימיות, בקבוקוני ג'יפה ובקבוקי CO2 .
בנקודה זו הרוכבים יכולים ללמוד מאיתנו, אנחנו ששומרים על כל גלעין מג'הול ושמים אותו בתיק רמה כדי לא להפוך את יערות האורנים לבוסתן תמר מזדעזעים מכל עטיפת ג'ל שמושלכת כלאחר יד על ידי המתחרים האחרים.
הולכים הרבה ורוכבים מעט עד שנחלצים מהסרט ומתחילים לרוץ אל הסוף, אחרי 10 וחצי שעות על האוכף, 107 קילומטר ו 3461 מטר מצטבר מגיעים אל הנחלה, ponte di legno , הכרוזים כבר לא נמצאים במקום כדי להכריז על הגעתנו, הם כבר מזמן באולם ה Pasta party מכריזים על המנצחים שסיימו את הקטע בחמש שעות, השעה 19:30 , אין לנו זמן מספק להתאוששות, נכנסים ישירות לארוחה בPasta party , מאפסנים את האופניים ב Bike park ועולים ל passo tonale ללינה בגובה רב בצימר רומנטי.
היום השישי
Ponte di legno-Male(italy)
75 קילומטר, 2362 גובה מצטבר
הרכיבה של יום חמישי נותנת את אותותיה בשישי, אנחנו בתת תזונה מבחינת החלבון שלנו, אם בארץ אנחנו מפרקים לפחות קופסת קוטג' בבוקר, שניצלים בצהריים ושתי ביצים בערב הרי שפה עד חמש אחרי הצהרים אנחנו מאביסים פחמימות בלבד, ומאז כמה לחמניות עם גבינה צהובה לפני הבולונז' של הלילה, הבטן נדבקת לגב ועל המשקל נראה שעפו להם כמה קילוגרמים ולא מהכרס הקטנטונת שיש לנו, ג'ונסי מגיע עם חולשת שרירים כללית, אני מביא לו את האופניים מה Bike park, עדי הדר מכוון אותם, גלית נרתמת לעשות לו מסג' ולמרוח אותו בקרמים, האופוריה של אחרי היום הקשה מתחלפת בדאגה עצומה, על כול זוג התחרות משפיעה אחרת, בעוד אני מתחזק מיום ליום, ג'ונסי נחלש, מכאן המטרה הופכת להיות אחת, להביא אותו בחתיכה אחת ל riva de garda ,שוב פוצחים בעליה של 1300 מטר, ניתן לראות שהבחור סובל, הטקטיקה שלי היום היא להיות מאחור ולא להפריע כל עוד הוא מתקדם ורק בעליות כשהוא עובר להליכה להמשיך לטפס, מתחיל לטפס עם יאיר שמשאיר את אודי מעט מאחור, בצידי השביל מעודדים רבים ובינהם אף נזירה, יש לי בארסנל שתי דרכים להדליק את המעודדים, האחת היא לשלוף מצלמה ולצלם אותם והשנייה היא פשוט לצעוק "פורצה איטליה" , מחיאות הכפיים והצעקות בחזרה מזכירות לול של תרנגולי הודו שכשצועקים להם "מתי פורים?" הם עונים "אדר, אדר, אדר, אדר", יורם שמנהל זוגיות מוזרה עם שלמה רוכב איתי וזוכה לבוק, הסלאלומים בעליה רבים, בקרב הזוגות המעורבים שכיח לראות את הרוכב דוחף 2 זוגות אופניים כשהרוכבת משתרכת אחריו, כשהקטעים פחות תלולים וטכניים, הרוכבת אוחזת בתיק הרוכב ומטפסת למעלה, ג'ונסי חורק, גם האופניים שלו חורקות, הפחד שלי שהכל הולך ומתפרק, בפסגה מתחיל סינגל היקפי באורך עשרה קילומטר בשלוש רבעי קו גובה, השביל צר, נוטה אל פי תהום, עם נוף מושלג אל מול העיניים, זה לא המקום לבעלי פחד גבהים, עוקף מספר זוגות מעורבים ומחכה לג'ונסי להמשך גלישה ל Feeding zone.
רכיבת המסטיק של השלושים קילומטר הראשונים משתפרת כשג'ונסי מוצא את התנוחה הכי פחות כואבת ולא מפסיק לדווש, שם המשחק הוא הישרדות, הזמן כבר לא מעניין, גם הדרך כבר מזמן לא, במלים שלא משתמעות לשתי פנים ג'ונסי אומר בלילה שהוא מיחל להירדם ולא להתעורר.
היום השביעי
Male-Madonna di campiglio(italy)
50 קילומטר, 2321 מטר גובה מצטבר
היום השביעי מבחינת אופיר הוא היום הבעייתי, אומנם קצר כ-50 קילומטר אורכו אבל שלוש עליות בשיפועים לא הגיוניים מהקילומטר ה-20 נותנות ליום הזה את הכבוד המגיע לו, אין מתנות חינם, אין ימים קלים בטרנס אלפ.
הבוקר נפתח ביום שמשי, שוב עלית בית קברות, עליית כביש שתורמת 500 מטר גובה מצטבר, שוב הפלטות על 1*1 מבט מעט לפני הגלגל הקדמי, דומייה, אחרי שעה עבודה נקלעים לפקקים בסינגל, הולכים קצת ומגיעים ל Feeding zone הראשון ממנו מתחיל הטיפוס הגדול.
הטיפוס מורכב משלושה סטים של 500 מטר טיפוס בדרך עפר, אנחנו רוכבים לכיוון הגשם, רעמים מתחילים להישמע, סט ראשון וסט שני עוברים וכשאנחנו נכנסים לסינגל בעלייה אלוהים מחליט לפנק אותנו בכל עונות השנה, מדרגות, מטפסים עם האופניים על הגב, הגשם מתחיל לשטוף, מתחילים למהר, רוכבים בסינגל ונחלצים לתחילת טיפוס בשביל כורכר 4*4, שמחבר בין שתי תחנות הרכבל, מפרקים את הזוגיות עד לפסגה, משלבים לפלטה קטנה, הגשם נכנס לעיניים, מלקקים אותו עם הזיעה מהשפתיים (סוג של איזוטון ביתי), השביל הופך לנחל, אנחנו רוכבים בתוך המים, יום הדין הגיע, כולם משלמים, עוקפים כשמונים רוכבי אופניים שעברו להליכה בינהם גם רמי ואמיר, אני עולה וצועק "היום יום הדין, היום יום הדין", הרעל שמחזק את החזקים הורג את החלשים, טסים בבוץ, הבוץ לא נדבק, בארץ זה היה נגמר בעשרות מעבירים שבורים, מגיע לפסגה, אורי אחרי, מתחבאים במחסה מאולתר וקופאים מקור, סוחטים את הכפפות ודוחפים פחמימות, הראות הופכת לכמעט בלתי אפשרית, מאמצים את העיניים כדי לראות את הרוכבים עד שמזהים בקושי את הפרטנרים ומתחילים לטוס למטה, קשה לפתוח את העיניים, שוב עוקפים את רמי ואמיר שמתקשים בירידות הטכניות ונכנסים לסינגל מסולע עם בוץ ושלוליות, חמישה ישראלים מבוצבצים מתחילים להשתולל בסינגל, צועקים, צורחים ומתפלשים בבוץ, הדאגה שאשתי דואגת מכתיבה לנו קצב גבוה לקו הסיום, אלא שבפועל הגברת בילתה ברפטינג, איחרה ולא דאגה בכלל, הגברת הניחה שאני חוגג לי שם בבוץ, מה שנקרא יודעת האיכרה נפש בהמתה.
אין טרנס אלפ בלי גשם ואין כמו הטיימינג של היום השביעי כדי להגיע להתרוממות רוח מטורפת.
חוצים את קו הסיום ב Madonna di campiglio בשאגות שמחה אחרי פחות משש שעות, בחדר הפן עבד שעות נוספות באותו ערב בו הלכנו למסעדה לעשות קידוש, רם בלינקוב קידש על היין המקומי ביום השנה לפטירתו של אביו, השקט שהשתרר במסעדה העצים את החוויה והפך את הערב לקסום ביותר.
ביציאה מהמסעדה הגשם והאופוריה שמחר הוא היום האחרון נתנו לי את התחושה שאפשר לרוץ עם גלית עד למלון המרוחק כקילומטר וחצי במגמת עלייה, במטרים הראשונים עוד עמדתי בקצב אבל בהמשך הגברת השפילה אותי עד דק כשדיי מהר הדופק והרגליים גרמו לי לעצור ולעשות ריצת אינטרוולים עם הפסקות בעלייה בדרך למלון.
היום השמיני
Madonna di campiglio-Riva del garda(italy)
80 קילומטר, 2000 מטר גובה מצטבר
בבוקר אנחנו מקבלים שתי בשורות, האחת טובה והשנייה רעה.
הטובה- הרכיבה ההירואית של ג'ונסי בבוץ העלתה אותנו לקטגורית C
הרעה- האריכו את המסלול ועיגלו אותו לשמונים קילומטר עם תוספת של עוד כמה מאות מטרים מצטברים,
קור כלבים בקו הזינוק, מייחלים כבר לרדת את ה-13 קילומטר הראשונים ולאבד 500 מטר גובה כדי להתחמם, בירידה אני מאבחן שהברקס הקדמי עומד להיגמר, כועס על עצמי על האופוריה שגרמה לי לא להפקיד את האופניים בידיו של עדי הדר שהחליף לי כבר פעמיים רפידות ברקס אחוריות ביום השני והחמישי, קטגוריה C היא קטגוריה חזקה ואנחנו יותר נעקפים מאשר עוקפים, תאכל את מה שאתה מבשל, עד שהירידה מסתיימת יוצאת לי הנשמה, הטיפוס הגדול האחרון הגיע, עלייה של 1050 מטר ברצף, שמחים אנחנו עונים בחיוב להצעתו של עידו לוטקר לרכב בצוותא ולחצות את קו הסיום ביחד, אנחנו מתאגדים ארבעה זוגות ולראשונה נראה ששלמה רוכב עם יורם ולא מחכה לו כמה מטרים לפני ה Checking point, שוב הטיפוסים האהובים, שוב עליית כביש, שוב Feedung zone ,שוב עלית כורכר, שוב קטע של דחיפת אופניים, שוב מגיעים לפיסגה, שוב מצטלמים על רקע הדולומיטים ושוב מתחילים לאבד גובה בסינגל שממשיך לדרך עפר, המחסור בברקס קדמי והשימוש המוגבר באחורי גורמים לי להחלקות וזריקות זנב אבל דה גרדה על הפרק ואין לי כוחות להחליף בשטח, מאבדים דיי מהר 1300 מטר , בצד ה Rescue team מטפלים ברוכב שמיהר וכבר לא יגיע לקו הסיום, יללות האמבולנס ממולנו, נפגשים שוב ב Feeding zone השני וגולשים בסינגל יפהפה היישר אל טיפוס של 500 מטר שמורכב מעליית כביש, עלייה בדרך עפר ועלייה בסינגל, הרכיבה בקבוצה מאפשרת לי להשתחרר ולאתגר את אורי במילים הזכורות מטיולי המדבר "אם אתה מוריד רגל אני אכתוב על זה בקומונה", אורי נשנק, מעלה דופק, אני אחריו צמוד לגלגל, יום אחרון מותר להכנס לטווח הדפקים האסור, מותר להשתולל.
הנוף נפתח, סינגל טכני יורד לדה גרדה, כולם הולכים בסינגל רק אורי מצליח לרכב לפרקים , יוצאים אל נוף האגם הפתוח, מרגישים את ההתרגשות בכל תא ותא בגוף, גולשים אל האגם בפלוטון, עוד ירידה, עוד סוויצ'בק, עוד שלט, עוד שוטר תנועה, מתרגלים הנפת ידיים תוך כדי רכיבה, צועקים לפקחי התנועה קוואנטו קילומטר, קוואנטו קילומטר ואז אחרי הסיבוב זה מגיע, ה-ח של נקודת הסיום, כולם מניפים ידיים, עשינו זאת הגענו שלמים לריוה דה גרדה ולא נשאר לי רק לצטט את הקריין.
"I can see one rider, two rider, a huge group is coming, 3,4,5,6,7,8 riders, it is the Israelis, ezra sharabani, nyssim yonash, tova cohen, uri shtain, yoram finder, ido lutker,shlomo unger, eran gurnat welcome to riva de garda"
לא עוברים יותר משעתיים שלוש ותחושת השלולית מגיעה, ריקנות לא מוסברת, מה עושים מחר?, מה עושים שבוע הבא?, מה עושים עם האופניים?, חוזרים למדבר? קונים סינגל ספיד?
בארץ SMS שאני מקבל מפנה אותי לפתוח טלוויזיה לצפות באייטם של גיא זוהר על המשלחת, במקום זה אני מקבל את החדשות על אסון המסוק בקרפטים, בין ההרוגים דני שיפנבאוור, חבר ילדות שלא ראיתי בעשרים שנה האחרונות, טייס ושחקן עבר בנוער של הפועל תל אביב, החזרה למציאות כואבת, כואבת עד מאד.
נ.ב. אם ביום מין הימים תתפתו, תרשמו לתחרות ותמצאו את עצמכם טוחנים בשביזות את עליות הכורכר השונות בדרך לירושלים אני ממליץ לכם לשנן את המנטרה "אם עזרא שהרבני יכול, גם אני יכול, אם עזרא שהרבני יכול גם אני יכול, ", זה אפשרי, הכול בראש, מכאן זה הכול רק בידיים שלכם.
תודות (והרשימה ארוכה)
לג'ונס- האיש והאגדה שהספיקה לו שיחת טלפון אחת כדי לבוא
להראל נחמני- על היוזמה בהקמת המשלחת
לאופיר גלאון-על תוכנית האימונים המדוייקת, על התמיכה הנפשית ועל הסבלנות אין קץ
לענת עינב- על הלוגיסטיקה והטיפול המסור בניכר.
לעדי הדר- על הטיפול המדוייק באופניים שבלעדיו הייתי מוצא את עצמי בלי ברקסים בירידות באלפים.
לעומרי זרח- על הכל וכל מילה מיותרת
לנמרוד כהן- על הליווי והתמיכה הטכנית
לכרמל אשכנזי-מדריכת הפילאטיס שלי
ליניב עוז- מדריך החדר כושר שלי
לחברי שומרי הגן שעזרו לי להתמודד עם הבדידות שבתכנית האימונים ושיתפו פעולה עם שגיונותי
ובמיוחד לאריאל קירצ'וק, מאור ששון, יורם שלו, אבי יחיא, שלמה יוסף, יובל חנינא, גיא גרינוולד, איתן חי, שייע לוקאי, רובי ריקמאנס, אלחנן סמואל, אילן קורץ, ארז טל ויפתח סהר.
למאיר, דוד, מוטי וארווין מאופני יקיר, אשדוד על השרות הטכני וחשבון הקניות הפתוח.
ליורם רוזן על ההשראה
לחברי קומונת 4 אינץ' על העידוד , התמיכה והרכיבות המשותפות ובמיוחד לאילן טבת, דני גרביים, אייל צ'רניכובסקי, אמיתי טפלא, ירון כהן, עידו לסמן, גלעד שטוסל, נועם הררי, עידו מזור, חיים זעיר, שמאי בקר, מאיר בוקאי, תמיר רייס, גלעד צלניקר, גיא חלמיש, שכחתי מישהו? קטן?
לעדי גיא וכל קהילת גרופי על הפלטפורמה לצלם לכתוב ולתעד באתר.
לאילן שחם ופורום טיולי אופניים גם כן על האפשרות לקשקש קצת בפורום.
לחברי המשלחת טובה כהן, אורי שטיין, אודי קרני, יאיר נחמיאס, רמי בלינקוב, אמיר גרינפלד, שלמה יונגר, יורם פינדר, אייזיק גורן, גלעד אנגל, מרקי הבר, אמנון ברדה, אלון אבנד, בן יחזקאל, עופר זילברמן, איציק שניפיצקי, עידו לוטקר, ערן גורנת, עומרי זרח וניב פלס, כולכם כרישים.
ללימור לוטקר שהביאה את אישתי לאיטליה
וכמובן לאשתי גלית על האישור שנתנה לי להשתתף, על התמיכה והאהבה אין קץ במסע המופלא הזה.
תודה, אוהב את כולכם.
קישורים:
האתר הרשמי
תגובות בקומונת 4 אינץ'
גלריה של ארבעת הימים הראשונים
גלריה של ארבעת הימים האחרונים
גלריה של המארגנים
גלריה של ג'ונסי (בעיקר תמונות שלי)
קומונת טרנס אלפ בתפוז
שאלות ותגובות
נכתב ב - 28/07/2010 14:46:57
או... לזה חיכינו!!
אין עליך עזרא! גם אם אחליט יום אחד לעשות את השטות הזאת, עדיין אצטרך אותך בשביל לכתוב את הסיכום.
תודה!
נכתב ב - 28/07/2010 17:28:03
אין עליך עזרא
כנראה שאני הייתי בספרה אחרת.(ראה כותרת המעריב). כל הימים והפסים התערבבו לסלט אחד גדול, כמו הזיעה וטיפות הגשם ביום השביעי.
להתראות בקייפ אפיק
נכתב ב - 28/07/2010 17:52:39
ezra sharabani
you are a canon !!!
נכתב ב - 28/07/2010 18:01:30
נשמע/נקרא גהינום
תודה!
עזרת לי להחליט!
נשאר בבית.
כל הכבוד לכם.
נכתב ב - 28/07/2010 18:50:14
נכתב ב - 30/07/2010 04:33:20
כל הכבוד!
גאה בכם! וגם יופי של כתיבה
נכתב ב - 30/07/2010 14:02:47
וואו
השארת אותי ללא מילים...
נכתב ב - 31/07/2010 09:46:32
וואו
תחושת גאווה,
כבוד בעיקר ל"שכבה הבוגרת", יאיר ואודי...
והכי כבוד, לנשים, זה ממש לא מובן מאליו.
עז-רע,
יכולות הכתיבה שלך כמעט כיכולת הרכיבה שלך
נכתב ב - 01/08/2010 11:11:40
מרתק
כבוד גדול
נשארתי פער פה
נכתב ב - 01/08/2010 23:45:14
כבוד !!!!
לניסים ולעזרא (שאני מכיר מקרוב) , ולשאר חברי הקבוצה.
כבוד !!!
על שבעה חודשי אימון מפרכים בהם נדרשתם למשמעת עצמית ולהתמדה. לא פשוט להשכים קום יום יום 5-6 ימים בשבוע ולהתאמן. לדקדק בשעות האימון ולדבוק בתוכנית, לא לפספס. לטפס ולרדת ולטפס ולרדת כך סתם אל תל כיסלון. או להקיף 100 פעם את בית עז-רע (מי בכלל גר שם ?)
כבוד !!!
על שמונה ימים בהם נלחמתם (בעצמכם) כאריות ויכלתם. ניצחתם את האלפים, התמודדתם וניצחתם !!!
כבוד !!!
עז- רע הכתיבה נהדרת והתמונת המרהיבות הביאו אותי הכי קרוב שאפשר לטאנס-אלפ
תודה !
נכתב ב - 03/08/2010 11:46:55
עזרא
כתיבה מרתקת ותמנות שלא נראות במחוזותינו ,בעקבות הבלוג שלך עכשיו אני בדילמה לשנה הבאה , האם לעשות את קאפ אפיק או טראנס אלפ שטח .
כל הכבוד לך לכם על ביצוע מצויין של משימה לא פשוטה בכלל .
נכתב ב - 06/08/2010 21:16:36
מרתק
עברתם חתיכת חוויה...כבוד!!!
נכתב ב - 06/08/2010 22:44:11
בתמונות זה נראה כמו
קייטנה של אגד...
המספרים אומרים ההיפך והתיאור שלך מבהיר הכל...הכל רק לא קייטנה.
מרתק, מעורר השראה,. כל הכבוד!!
נכתב ב - 04/09/2010 09:30:31
הוספת תגובה
להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר
|