מורה נבוכים לרוכב המתחיל

חלק ראשון.

המידע במאמר זה נועד לעזור ללימוד רכיבת שטח ולא להחליף הדרכה מקצועית ומסודרת.

כמו כל ספורט המשלב מהירות, כלי רכב, שיווי משקל, שליטה וגורמים סביבתיים, גם ברכיבה כרוכים סיכונים רבים.

הנני ממליץ לרוכבים לקחת אחריות מלאה על הבטיחות שלהם ושל הסובבים אותם, ולהכיר את מגבלותיהם.

לפני ישום המיומנויות המתוארות במאמר זה, וודאו שציודכם ואופניכם תקינים ומתוחזקים היטב ושאין אתם לוקחים על עצמכם סיכונים מיותרים מעבר ליכולתכם.

אחרי שעברנו את הקטע הפורמלי, אפשר לעבור לעיקר.

הרבה אנשים רוצים לעשות יותר, יותר טכני, יותר מהר, יותר שליטה. לא מעט חושבים שאם יחליפו אופניים ישפרו את ביצועיהם.

אופניים טובים אמנם יקלו על הרוכב את הביצועים היותר קשים ואת השליטה במהירות גבוהה ותנאים קיצוניים אך בשביל רכישת מיומנויות בסיסיות טובות דווקא יותר נכון להתאמן על אופניים פשוטות. כך נוכל לפתח מיומנויות טובות מבלי שהאופניים "יעשו לנו הנחות" וזה גם יאפשר לנו לגלות לאיזו רמה אנחנו רוצים להגיע ואילו אופניים יספיקו לנו.

שיפור הטכניקה יוסיף לנו בהרבה מאוד היבטים. במקום להילחם באופניים בתנאי שטח קשים, נעבוד ביחד אתם, תתפלאו לגלות כמה האופניים מסוגלים לעשות מבלי שנפריע להם. הרבה מהמכשולים שהלכנו ברגל, נעבור ברכיבה. הרבה יותר כיף לזרום עם השביל ברכיבה. ככה נתאמץ פחות, נרכב יותר, ונהנה הרבה יותר מהרכיבה.

המאמר יחולק לפרקים אשר ידונו במיומנויות הבסיסיות הנדרשות לרכיבה בשטח.

הידע נאסף מספרים על רכיבה, אינטרנט, וניסיון אישי של רוכבים.

פרק א:

התאמת האופניים לרוכב:

מאחר והדבר הבסיסי ביותר שאנחנו צריכים בשביל לרכב הם האופניים, קצת על התאמת אופניים.

לא מעט אנשים יוצאים מהחנות עם אופניים שלא מתאימים להם. הסימן הראשון הוא אי נוחות, השני הוא כאבים, בעיקר בגב, ברכיים ומפרקי הידיים. מצב זה הינו מתכון בטוח לנטישת הספורט אם לא נחזור ונתקן את המעוות.

תזכרו שלחנות יש אחריות למכור לכם אופניים שמתאימים למידותיכם.

זה לא פלאפל! תקפידו לחזור ולבקש שיתאימו לכם את האופניים אם משהו לא נוח, גם אם זה ידרוש החלפת שילדה!

כדי למנוע טעויות גסות בקניה, ניתן פה כמה דגשים וכללי אצבע לבחירת מידת האופניים.

ראשית זיכרו שמידות אופניים משתנות מיצרן ליצרן ומאופניים לאופניים.

תמיד תנסו ותמדדו לפני שתבחרו, קצת כמו נעליים!

כמה עובדות בסיסיות על בחירת מידה באופניים:

תנוחת רכיבה זה עניין של הרגל, ולא תמיד ההרגל טוב.

לאנשים מסויימים ניתן להתאים יותר ממידה אחת של אופניים.

אופניים במידה מסויימת מחברות שונות לא יהיו באותו גודל.

האופניים והרוכב באים במגע בדרך כלל בשלוש נקודות ממשק.

כידון, דוושות (פדלים) ואוכף. זהו הקוקפיט של הרוכב וצריך להתאים אותו לכל רוכב.

המידה הבסיסית שמוגדרת מטעמי בטיחות היא ה-Stand Over או בשפה פשוטה – המרווח בעמידה.

עימדו עם נעליים שטוחות כאשר ידיכם על הכידון, הכיסא נמצא מעט מאחוריכם והאופניים בין רגליכם.

בין הצינור העליון של האופניים (ה"רמה") לבין המפשעה שלכם צריכים להיות בין- 5 ל- 7 סנטימטרים.

אני מקווה שלא צריך להסביר יותר מדי למה זה חשוב.

 תנסו להעלות את הגלגל הקידמי על שפת המדרכה כאשר אתם עומדים עם גלגל אחורי על הכביש....אם הם נוגעים בכם, הם גדולים מדי, ורוב הסיכויים שבתנאי שטח לא תוכלו לעמוד מעליהם אם תצטרכו לקפוץ מהכיסא על רגליכם.

המידה השניה שחשובה לנו היא ה – Effective Top Tube או המרחק בין הכיסא לכידון.

אם המרחק הזה גדול מדי, אנחנו "ניפול" לפנים וכל המשקל שלנו ישען על הידיים. לא נוכל לתמרן את משקלנו כראוי והכאבים בידיים ובכתפיים לא יאפשרו לנו לרכב הרבה.

אם הוא קצר מדי, נרגיש שהאופניים "צפופים" מדי, נשב זקוף מאוד ונסבול מכאבי גב עקב מאמצי הדיווש ומהמורות הדרך.

כלל אצבע למידה הנכונה: נמדוד את אורך הגוף העליון שלנו – מתחת לאבזם החגורה ועד תחילת הצואר.

נמדוד את אורך הזרוע שלנו ממרכז בית השחי ועד מרכז כף היד כאשר היד מושטת לפנים.

נחבר את שני האורכים יחד ונחלק את הסכום שלהם לשניים. לדוגמא:

גוף 50 + זרוע 70 = 120 סנטימטרים .  120/2 = 60 סנטימטרים.

זהו בערך המרחק שצריך להיות בין מרכז הכיסא למרכז ציר ההיגוי של המזלג.

המרחק ניתן לשינוי על ידי בחירת סטם (המוט שמחבר את הכידון לציר ההיגוי של המזלג) באורך שונה.

אורך הסטם לא צריך לעלות על 12 סנטימטר, כדי לא להעביר יותר מדי משקל לכיוון הגלגל הקידמי. סטם קצר מדי (מתחת 70 מ"מ) ישפיע על ההיגוי לרעה.

הבדיקה האחרונה היא לודא שכאשר הפדלים וזרועות הקראנק מקבילים לקרקע,הברך של הרגל שנמצאת מקדימה, נמצאת מעל ציר הפדל של אותה רגל.

כל זאת כמובן כאשר הכיסא נמצא בגובה שמאפשר מתיחת רגל ישרה בישיבה כאשר העקב על הפדל, והפדל במצב הכי נמוך שלו.

אם כל מה שבדקתם נמצא תואם, ניתן יהיה לעשות כיוונים קלים לנוחותכם לאחר שתרכבו קצת יותר.

פרק ב:

הרכיבה:

הדבר הראשון שאנחנו צריכים לנסות בזמן הרכיבה הוא להרגע, להשתחרר.

זוכרים איך שהיינו ילדים רכבנו ללא פחד? זו ההרגשה שאנחנו צריכים לשחזר. הפחד גורם לנו לכווץ את כל השרירים, ללפות את הכידון בכל כוחנו, להיות קשיחים כמו קרש יבש.

השליטה באופניים דורשת משחק של שיווי משקל המתבצע על ידי הזזת הגוף לשמירת מרכז הכובד שלנו בין הגלגלים.

 אם נהיה קשיחים, לא נוכל לשחק עם מרכז הכובד שלנו ונהיה מועדים לנפילות, גם יכולת ספיגת המהמורות שלנו נמוכה, וכשניפול, יהיה לנו סיכוי גבוה יותר להיפצע.

אז RELAX !!!

אחיזת הכידון:

אחיזת הכידון צריכה להיות כלחיצת יד טובה, לא ננסה לשבור עצמות ולא ניתן יד רפויה. הדבר הכי קרוב שעולה לראש זה כמו שאוחזים מטאטא.

אם כבר באחיזה דנים אנו, אז מומלץ להשאיר את האצבע על מנוף הבלם, לכל צרה שלא תבוא. כאשר באמת צריך את הברקסים, זה הרבה פעמים בהפתעה. אז עדיף שנהיה מוכנים עם אצבע על המנוף ונצרף עוד אצבע אם צריך.

את משקל הגוף עדיף לחלק בין הפדלים לאוכף כתלות במצב השטח.

בשטח משובש מאוד נעמוד על הפדלים כדי לא גרום לעצמנו כאב מיותר בגב ובישבן, עם ברכיים מעט מכופפות נוכל לספוג את המהמורות עם הרגליים.

ברכיבת כביש נשב בנחת על האוכף ונשתמש בכוח הרגליים לדיווש.

שתי התופעות שנותנות לנו שליטה על האופניים ובכך מאפשרות לנו לרכב בנתיב מסוים ולא ליפול הן שיווי משקל ואחיזה.

שיווי משקל:

אנחנו יודעים לשמור על שיווי משקל בעמידה, וזה קל יחסית, מאחר ורוחב כף הרגל שלנו מאפשר לנו להפעיל מומנט לכיוון הרצוי.

צמיג האופניים הוא לרוב צר יותר וגמיש יותר ואינו מאפשר הפעלת מומנטים כמו כף הרגל. לכן נשאף לנצל את העובדה שהאופניים יציבים יחסית כאשר הם מתגלגלים ולשמור על שיווי משקל תוך כדי רכיבה, לשאוף תמיד להיות בתנועה.

מעבר לשיווי משקל לצדדים, ברכיבת שטח ישנם גם שיפועים למעלה ולמטה אשר מחייבים אותנו לשמור על שיווי משקל כדי לא להתהפך.

נא להכיר את דוגמן הבית :

בעזרתו האדיבה נמחיש את הכוחות הפועלים עלינו ונעזר בו להבין מה צריך לעשות כדי לשמור על שיווי משקל ברכיבה.

כעיקרון, כל עוד מרכז הכובד שלנו נמצא בין שני צירי הגלגלים של האופניים, נישאר יציבים – העיקרון תופש לגבי רכיבה, על שיווי משקל בזמן בלימה נפרט מאוחר יותר.

ברכיבה בשטח מאוזן יחסית ניתן לראות מרכז הכובד של הרוכב נמצא בין שני הגלגלים וקרוב יותר לגלגל האחורי, מצב זה מפחית את העומס מהגלגל הקידמי ומאפשר לו לתפס יותר בקלות מיכשולים קטנים, כמו כן ההיגוי יהיה קל יותר.

בעליה האופניים נוטים בזוית, תראו מה יקרה למרכז הכובד שלנו אם נישאר באותה תנוחה יחסית לאופניים.

מרכז הכובד שלנו קרוב מאוד לגלגל האחורי ובמקרים קיצוניים גם עלול להיות מאחוריו ולא יהיה כמעט משקל על הגלגל הקידמי. במקרה כזה, כמעט כל כח שנפעיל בדיווש יגרום להרמת הגלגל הקידמי ולאיבוד האחיזה וההיגוי. שלא נדבר על האפשרות להתהפך אחורה.

לכן בעליה אנחנו נשב על קצה הכיסא ונרכן קדימה כדי להעביר את מרכז הכובד בחזרה אל המרכז בין שני הגלגלים. לפעמים נצטרך אפילו לעמוד כדי לשמור על שיווי משקל.

שימו לב לשינוי במרכז הכובד בתנוחה רכונה ובעמידה:

בירידה הסיפור חוזר על עצמו רק בכיוון ההפוך.

מרכז הכובד שלנו נע קדימה לכיוון הגלגל הקידמי ואם נישאר בכיסא או חס וחלילה נעמוד זקוף, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מגיעים למטה לפני האופניים.

דוגמן, בבקשה:

בירידה, ניקח את הגוף אחורה כדי לשמור את מרכז הכובד בין הגלגלים.

ככל שהירידה תלולה יותר, נמתח את הזרועות וניקח את הגוף אחורה יותר.

בירידות תלולות ננמיך את האוכף כך שנוכל להמתח אחורה עד שהבטן תיגע באוכף.

ראו דוגמא:

אחיזה:

אחיזת הצמיגים בקרקע מאפשרת לנו להאיץ, לבלום ולשנות כיוון.

האחיזה תלויה מאוד במשקל שמונח על ציר הגלגל.

זוהי עוד אחת מהסיבות שאנחנו חייבים להיות ערניים למיקום מרכז הכובד שלנו.

כאשר אנחנו בתנועה קדימה, בזמן בלימה האופניים רוצים לעצור בעוד הגוף שלנו רוצה להמשיך קדימה. כך עובר רוב המשקל אל הגלגל הקידמי של האופניים ויש צורך לשמור את מרכז הכובד נמוך ואחורה כדי למנוע מצב שבו אנחנו נופלים קדימה. העברת המשקל אחורה גם תחזיר משקל לגלגל האחורי ותשפר את האחיזה שלו בזמן בלימה.

את הבלימה מבצעים עם הבלם הקידמי והבלם האחורי בו זמנית.

יש לזכור שרוב המשקל עובר קדימה והגלגל האחורי לא נושא הרבה משקל בבלימה ולכן אחיזתו בקרקע יורדת. אם הגלגל האחורי ננעל בזמן בלימה, יש להרפות מעט ממנוף הבלם האחורי וללחוץ בשנית. נעילת הגלגל האחורי לרוב לא תיגרום לנו ליפול אך תפחית את יכולתנו לשלוט באופניים.

הגלגל הקידמי לא יחליק בקלות ויאפשר בלימה עד למצב של STOPPIE על משטחי בטון, אספלט וכדומה.

הבאנו מישהו שידגים:

על משטחים חלקים, דרדרת, חצץ, ובוץ, יש להיזהר מאוד לא לנעול את הגלגל הקידמי. נעילה של הגלגל הקידמי תסתיים כמעט תמיד בנפילה הצידה וקדימה.

בסיבובים יש להשתדל להמנע משימוש בבלמים (לבלום לפני הסיבוב) ולהקפיד על העברת משקל למרכז האופניים. העברת המשקל קדימה משפרת את אחיזת הגלגל הקידמי שמוביל את האופניים ומונעת בריחה של האופניים מהקו שבחרנו.

לשיפור האחיזה בכלל יש למתוח את הרגל בצד החיצוני של הסיבוב ולהשעין את כל משקל הרוכב עליה. דבר זה יפחית את הסיכוי להיזרק החוצה מהסיבוב.

חשוב מאוד לצאת למגרש פתוח \ פארק עם דשא \ רחבה גדולה ולתרגל עצירה, עליות, סיבובים ושליטה בכלל, כל פעם לתרגל נושא אחד בלבד במשך 20 דקות בערך. לא להשתולל ולא "לערבב" תירגולים, המיומנות תבוא עם התירגול.

פרק ג:

מיכשולים:

הכלל הראשון במעבר מיכשולים מכל סוג שהוא הינו – לראות אותם מראש!

ריכבו כאשר אתם מביטים 10 מטר קדימה, כך שתוכלו להתכונן לקראתם.

זיכרו, הגוף הולך אחרי המבט! אם אתם מבחינים במיכשול, אל תסתכלו עליו אלא על הנתיב אשר עוקף אותו או על הדרך הפנויה לצידו.

אם תמשיכו להסתכל עליו אתם תיכנסו בו!

השתמשו בראיה הפריפריאלית שלכם לזהות מיכשולים ובמבט שלכם לזהות את הדרך לעבור אותם. התעלמו ממיכשולים קטנטנים, האופניים יעברו אותם לבד בזמן שאתם תתרכזו בלעבור את המיכשולים הגדולים יותר.

הכלל השני הוא – להשתחרר!

מכשולים ידרשו מאיתנו לרחף מעל האופניים ולאזן את עצמנו בזמן שהידיים והרגליים שלנו מתפקדות כמשככי זעזועים.

הדבר הראשון שנעשה כאשר נתקרב אל מיכשול יהיה לקום מהאוכף ולהתכונן.

לעמוד על הפדלים עם ברכיים כפופות מעט ומרפקים משוחררים.

אחיזה חזקה ושרירים מתוחים רק יפריעו לנו לשמור על יציבות!

המיכשול המפחיד ביותר יחסית לעובדה שהוא גם הפשוט ביותר הן המדרגות.

כאשר אנו ניגשים לתרגל ירידת מדרגות, חשוב לבדוק קודם את השטח ולודא שיש גישה נוחה אל המדרגות כך שנוכל להגיע ברכיבה יציבה אליהם ושאחריהן לא מחכה לנו שום הפתעה. מדרגות עוברים בפעם אחת ומהר, זהו אינו מיכשול שמאפשר עצירה באמצע.

נגיע ברכיבה איטית יחסית, לפני המדרגות נעמוד על הפדלים עם ברכיים כפופות מעט ומרפקים משוחררים. ניקח את הגוף אחורה ולמטה וניתן לגלגל הקידמי לעבור את שפת המדרגה הראשונה, האופניים יגלשו להם במורד המדרגות בדילוגים קלים, כל מה שנשאר לנו לעשות הוא לשמור על שיווי משקל מאחורי האוכף. במקרה וגרם המדרגות הוא ארוך ואתם צוברים מהירות מעבר לרמה שנוחה לכם, לחצו מעט על מנוף הבלם הקידמי ושחררו מיד. אל תאטו מדי את מהירותכם, רוב הסיכויים שתיפלו בגלל מהירות נמוכה ולא מהירות גבוהה.

הנה רצף הפעולות לירידת מדרגות או כל מיכשול דומה בשיפוע מטה:

     נעמוד וניתכונן                       ניקח את הגוף אחורה ונרד

המכשול ההפוך הוא עלית מדרגה או כל מיכשול אחר בסיגנון.

התימרון דורש לא מעט תירגול, ותיזמון העברת המישקל הוא קריטי.

יש להגיע במהירות סבירה שתאפשר לנו לעבור את המיכשול ללא צורך בדיווש.

במקרה שהגענו לאט מדי, נדווש בזמן שהגלגל האחורי עובר את המכשול.

נתחיל בלעמוד על הפדלים, ניקח את הגוף אחורה כדי להקל על הגלגל הקידמי לעלות את המדרגה, נימשוך את הכידון אלינו תוך כדי הרמת הגלגל הקידמי על המדרגה. עכשיו בעוד האופניים מתגלגלות קדימה כאשר הגלגל הקידמי כבר למעלה,נעביר את הגוף קדימה כדי להקל על הגלגל האחורי לעלות את המדרגה.

כאשר הגלגל האחורי פוגע במדרגה, נעביר את המישקל אל הכידון ונמשוך מעט את הרגליים למעלה כדי לעזור לו לעלות את המדרגה. נתישר ונמשיך לרכב.

הנה סדר הפעולות:

ניקח את הגוף אחורה

נמשוך את הכידון ונעלה את הגלגל הקידמי

נעביר את הגוף קדימה

נמשוך את הרגליים והגלגל האחורי למעלה

לסיכום החלק הראשון:

מדדנו והתאמנו לנו אופניים.

למדנו לשמור על שיווי משקל במישור, בעליה ובירידה.

למדנו לשמור על שיווי משקל ויציבות בסיבוב.

למדנו לבלום ולהיזהר מלנעול גלגלים.

למדנו לרדת מיכשול מדורג וגם לעלות אחד.

עכשיו נשאר רק לצאת לרכב ולתרגל את הכל!

אל תשכחו קסדה!

חלק שני יבוא בקרוב.

To Be Continued………